מעשה שהיה כך היה: לפני כמה שנים עמדתי לי בעמדת הש.ג במתחם צבאי תיירותי. היה זה בדיוק שבועיים אחרי גיוסי לצבא. כולי הייתי צעיר מת, הכומתה שלי נראתה כמו חתול שמן, הגומיות והשיפצורים היו מונחים ברישול, ובקיצור הייתי בשר טרי מאוד. אבל קיבלתי צ'ופר. לא יודע על מה לא זוכר על מה (מה כבר אפשר לעשות בשבועיים?) אבל אני וחברי זכינו לצאת מבסיס הטירונות אל המוזיאון הצבאי לראות אזרחים, לנוח ובקיצור לכייף.
אז התייצבתי בעמדת הש.ג, כאמור, ומפקד הצוות ניגש אלי ואמר "דוס ווטש, תקשיב, היום יש פה כנס של מפקדי צה"ל לדורותיהם יגיעו לכאן אלופים, קצינים בכירים, אנשים חשובים אל תעשה פדיחות!". אמרתי "כן המפקד" ובלעתי את הרוק. רק זה חסר לי עכשיו.. חשבתי לעצמי.. להצדיע, לעמוד על המשמר, לחץ... שונא לחץ...
לפני שהמפקד זז הוא אמר לי "תשמע, כל קצין שבא לכאן, לא משנה איזו דרגה יש לו, אתה מצדיע ומבקש ת.ז. אף אחד לא נכנס בלי ת.ז. יש? סומך עליך". "בטח אל תדאג" אמרתי לו בחיוך מאולץ.
שעה חכיתי בש.ג אף אחד לא הגיע.. לא קצינים, לא פלפלים, כלום, יוק. ואז כשהשמש החלה לשקוע הגיעו הסופות והג'יפים וכל אותם אלופים עם משקפי השמש שלהם הגיעו למתחם המוזיאון. דריכות...
את הרגע הבא לא אשכח בחיים. למרות שהוא חסר חשיבות לחיים שלי אני תמיד נזכר בו מחדש. בייחוד כשהקרחת של האלוף נועם תיבון מבצבצת מדפי העיתונים או ממרקע הטלוויזיה...
ראשון הגיע האלוף נועם תיבון. בחור גבוה עם משקפי שמש מלווה בכל מיני נושאי כלים למיניהם. הוא צעד לעבר הכניסה, אלי...
אלא שאני שכחתי מה אני אמור לעשות קודם: להצדיע? או לבקש ת.ז..? שכחתי.. רבאק... בינתיים תיבון כבר עמד מולי מסתכל עלי מלמעלה..
שאלתי: "יש לך ת.ז?"
דממה. ואז, כאמור, לא אשכח זאת... תיבון פתח ת'פה, עיקם את הגבות, ובמין מבט מתועב צעק עלי "כך מדברים אל קצין בכיר?!?".
"זה מה שאמרו לי לעשות" גמגמתי..
"מה??? נראה לך שאתה לא מצדיע לי? מי המפקד שלך??" שאג עלי וכל מה שראיתי זה את המצח המבהיק והמזיע שלו מביט עלי מגבוה. "חוצפן!!!"
ואז הוא שאל את השאלה שהצילה את חיי..: "כמה זמן אתה בצבא?".. עניתי בלחש.."שבועיים".
"איך שבועיים ואתה פה?"
"צ'ופר..."
המצח שלו בהדרגה חדל להיות אדום.. "יותר שזה לא יקרה, הבנת?" סיים את ההתפרצות שלו ונרגע.. מאז אני לא שוכח את הקרחת האדומה-לבנה של נועם תיבון...
וכשקראתי בשבת את 'מקור ראשון' ואת הכתבות של יועז הנדל והודיה כריש חזוני על האלוף היוצא, תיבון, ממש לא הייתי צריך את ההסברים שלהם על כך שאמא שלו ערביה, אה, סליחה שמאלנית, ורעייתו חברה של טלי פחימה ובנו קורא להחרים מוצרים של מתנחלים.. אני לא צריך את זה.. גם לא את כל המלל הארוך על כך שתיבון טיפוס קר ולא אוהב מתנחלים...
אני כבר מזמן לא סבלתי אותו.. אותו ואת הקרחת האדומה לבנה..
הוי הקרחת.. הקרחת..
אז התייצבתי בעמדת הש.ג, כאמור, ומפקד הצוות ניגש אלי ואמר "דוס ווטש, תקשיב, היום יש פה כנס של מפקדי צה"ל לדורותיהם יגיעו לכאן אלופים, קצינים בכירים, אנשים חשובים אל תעשה פדיחות!". אמרתי "כן המפקד" ובלעתי את הרוק. רק זה חסר לי עכשיו.. חשבתי לעצמי.. להצדיע, לעמוד על המשמר, לחץ... שונא לחץ...
לפני שהמפקד זז הוא אמר לי "תשמע, כל קצין שבא לכאן, לא משנה איזו דרגה יש לו, אתה מצדיע ומבקש ת.ז. אף אחד לא נכנס בלי ת.ז. יש? סומך עליך". "בטח אל תדאג" אמרתי לו בחיוך מאולץ.
שעה חכיתי בש.ג אף אחד לא הגיע.. לא קצינים, לא פלפלים, כלום, יוק. ואז כשהשמש החלה לשקוע הגיעו הסופות והג'יפים וכל אותם אלופים עם משקפי השמש שלהם הגיעו למתחם המוזיאון. דריכות...
את הרגע הבא לא אשכח בחיים. למרות שהוא חסר חשיבות לחיים שלי אני תמיד נזכר בו מחדש. בייחוד כשהקרחת של האלוף נועם תיבון מבצבצת מדפי העיתונים או ממרקע הטלוויזיה...
ראשון הגיע האלוף נועם תיבון. בחור גבוה עם משקפי שמש מלווה בכל מיני נושאי כלים למיניהם. הוא צעד לעבר הכניסה, אלי...
אלא שאני שכחתי מה אני אמור לעשות קודם: להצדיע? או לבקש ת.ז..? שכחתי.. רבאק... בינתיים תיבון כבר עמד מולי מסתכל עלי מלמעלה..
שאלתי: "יש לך ת.ז?"
דממה. ואז, כאמור, לא אשכח זאת... תיבון פתח ת'פה, עיקם את הגבות, ובמין מבט מתועב צעק עלי "כך מדברים אל קצין בכיר?!?".
"זה מה שאמרו לי לעשות" גמגמתי..
"מה??? נראה לך שאתה לא מצדיע לי? מי המפקד שלך??" שאג עלי וכל מה שראיתי זה את המצח המבהיק והמזיע שלו מביט עלי מגבוה. "חוצפן!!!"
ואז הוא שאל את השאלה שהצילה את חיי..: "כמה זמן אתה בצבא?".. עניתי בלחש.."שבועיים".
"איך שבועיים ואתה פה?"
"צ'ופר..."
המצח שלו בהדרגה חדל להיות אדום.. "יותר שזה לא יקרה, הבנת?" סיים את ההתפרצות שלו ונרגע.. מאז אני לא שוכח את הקרחת האדומה-לבנה של נועם תיבון...
וכשקראתי בשבת את 'מקור ראשון' ואת הכתבות של יועז הנדל והודיה כריש חזוני על האלוף היוצא, תיבון, ממש לא הייתי צריך את ההסברים שלהם על כך שאמא שלו ערביה, אה, סליחה שמאלנית, ורעייתו חברה של טלי פחימה ובנו קורא להחרים מוצרים של מתנחלים.. אני לא צריך את זה.. גם לא את כל המלל הארוך על כך שתיבון טיפוס קר ולא אוהב מתנחלים...
אני כבר מזמן לא סבלתי אותו.. אותו ואת הקרחת האדומה לבנה..
הוי הקרחת.. הקרחת..
רשומות
תתנחם בעובדה שהקרחת שלו רדפה הרבה יהודים
השבמחק