קבלו את הבלוגרים החדשים: אראל סג"ל, קובי אריאלי, רועי שרון וקלמן ליבסקינד

מזל טוב הבלוגיה הגיעה גם למעריב. כתבי העיתון פתחו בלוג וחייבים לומר שזה לא רע בכלל. ודוס ווטש, כמו דוס אורגינל קפץ לראות מה קורה אצל אנ"ש וחזר די אופטימי.

הבלוגים של מעריב אמורים לספק הצצה אל מה שקורה מאחורי העבודה העיתונאית הרשמית ("בלי צנזורה בלי מחסומים הכותבים שלנו נטו"). כך למשל, רועי שרון מספר איך בוטלה פתאום ההופעה של אדיר מילר בעפרה ומה קרה מסביב. שווה להציץ.

קלמן ליבסקינד מספר על תחנת "גל"צ הנפוחה" ואיך היו אנשי התחנה מסבירים לו בנימוס שהם לא מעוניינים לראיין אותו ("לא נפגעתי").

אראל סג"ל הודיע שהוא מתכוון לקדם את ענייניו האישיים על ידי הבלוג. דוס ווטש מצדיע. סג"ל מקדם בבלוגו את הלהקה שבה הוא מופיע נאג' חמאדי (להקה של עיתונאים - אור הלר, דרור גלוברמן, טל לזר ודרור "קרוזר" פויר; לא רע בכלל). כמובן שסג"ל היה צריך להתחיל בבלוג שלו עם סיפור על לואי ה-16...



בקיצור שווה להעיף מבט...

רועי שרון שוב הביא אותה; מעריב מקדם את ספרו של הרב שפירא; וכמה הצעות בפורומים להתמודד עם עיתונאי מ"שלנו"..

רועי שרון, אחד הכתבים המוכשרים ביותר בזירה העיתונאית הביא סיפור חם ישר מהתנור ובדיוק בזמן הנכון מבחינת מעריב. אין ספק, לבן אדם יש חוש לסנסציות. קודם זה היה החייל יצחק אוביץ שביקש לא לפדותו מהשבי תמורת שחרור מחבלים ועכשיו הרב המתיר לחסל גוים וערבים ככל יכולתך!. מאיפה שרון מוצא אותם לכל הרוחות...?

אבל העיתוי של שרון הוא זה שהופך את סיפור הרב שפירא לכותרת נוצצת וצועקת. שבוע אחר "הטייטל", שבוע אחרי יצחק רבין פשוט מושלם דוז פוואה.

מעריב אפילו התגייסו לעשות פולו אפ ולהמשיך ולחפור במורסה. מה אומר השר-הרב-הפרופ' הרשקוביץ? והאם יש רבנים שלא מגנים? וכמובן המשפט הנהדר: "מבוכה בציונות הדתית" (-לגבי זה אני לא בטוח), ח"כ אורבך מציע לרב הקטלני לאהוב קצת יותר יהודים מאשר לחסל גוים/ערבים. וגייסו את יצחק טסלר מהאינטרנט. בקיצור, שישו ושימחו.

לאור החשיפה הגדולה והרעשנית אתר האינטרנט העין השביעית ביקש משאר כלי התקשורת להוריד את חיצי התחרות ולעסוק בסוגיה גם אם מעריב היה זה שחשף אותה לראשונה. אחרי הכול רב מתנחל שקורא להרוג ערבים מה יותר חשוב (טוב) מזה?

כך כותב אורן פריסקו מהעין השביעית:

"כדאי לקרוא את כתבתו של שרון במלואה כדי להבין עד כמה קרובה תפיסת העולם של רבני הימין הקיצוני בישראל לאופן שבו תוארו חיילי צה"ל בסדרת הטלוויזיה הטורקית שחוללה משבר בין ירושלים לאנקרה. הדרמטיזציה הבדיונית של הטורקים הפכה לסערה רבתי באמצעי התקשורת הישראליים, ובין היתר הובילה לקריאות להחרמת המדינה. הספר המתיר הריגת גויים מהווה סכנה גדולה פי כמה לתדמיתה של מדינת ישראל, ראשית, מפני שאינו בדיוני. יש לקוות כי כלי התקשורת ימחלו הפעם על כבודם, יתעלמו מהעובדה שהפרסום הראשוני לא הופיע אצלם, ויעניקו סיקור המשך בולט לסיפור החשוב של שרון ו"מעריב", כדי להותירו בדיון הציבורי, כדי להוקיע ולגנות את ההיגיון שבבסיס הספר."

שתי תופעות מעניינות אחרי הפרסום:

1. הספר נמכר יותר. בחור בשם ליאור זברג מישיבת עוד יוסף חי מפרסם תחת כל עץ רענן את ספרו של רבו. מי שממש רוצה את הספר יגוגל את הבחור יש טלפון וגם אימייל (של וואלה... לא ברור אבל כנראה שוואלה לא מפריע לו כרגע..). אגב, התקשרתי אליו והוא התעצבן עלי מאוד ששאלתי שאלות מסביב. לכן לקנות וללכת הבייתה!

2. קריאות בפורומים להחרים את רועי שרון. אני מביא כמה ציטוטים מעניינים...:

"להחרים את רועי שרון ממעריב", כותב בחרון אף המשתמש "שונא", "הוא יעני דתי, ויעני ימני, אבל בכל הכתבות שלו הוא מכלכך על מתנחלים ועל מאחזים... ובגלל שכולם מדברים איתו כי הוא משחק אותה שהוא משלנו, הוא יודע דברים, ואז מפיץ אותם בצורה מלוכלכת כמו על הספר ועוד כתבות.."

בתגובה אומר "לועס גת" שנשמע ממש כמו עיתונאי: "אתה נותן לו יותר מדי קרדיט. עיתונאי מביא דיווח. ההחלטה איזו כתבה תהיה בעמוד הראשי ובאיזה טון וגוון וצבע תהיה הכותרת שייכת לעורך".

"רכס רמת מגרון" מסכם יפה את הדיון. לדעתי.

"מה שכן:
ערב לפני שהכתבה פורסמה שוחחתי עם אותו 'תושב אחד היישובים ביש"ע' שהתנער בסוף הכתבה מאחריות ומהזדהות עם הרב איציק ועמדותיו. הוא התעצבן מאד שהספר הגיע לרועי, וחזה מראש שהולך להיות בלאגן גדול. סיפרתי אחר כך למישהו על הכתבה שרועי רוקח למעריב, והוא אמר- 'מה? אבל רועי הוא חבר של איתי זר, וחבר של מאיר ברטלר, והוא בעצמו מתנחל, והוא מת על נוער הגבעות- הוא בחיים לא יכתוב כתבת שטנה שכזו'.

אז אנחנו צריכים לזכור ולשנן שוב ושוב-
רועי שרון הוא אולי אדם הגון, וחבר טוב של ילדים מחוות גלעד.
א ב ל -
הוא גם עיתונאי, וכמו כל אדם ממוצע, הרבה לפני שהוא מחשיב את החברויות הבלתי תלויות הללו שלו- הוא רוצה לעשות עבודה טובה ולהכניס הרבה כסף הביתה, גם אם זה אומר לעשות כתבת אימה על הרב איציק, או על חוות גלעד או על שבות עמי. הבחור נפל פה על אייטם תקשורתי מוצלח, בעיתוי מצוין של תפיסת מחבל יהודי- והוא עט על הפגר, בדיוק כפי שצפינו שיעשה.

לדעתי, יש כאן מסקנה כללית שאפשר להסיק מהמקרה הנ"ל:
- עיתונאים הם לא מייחצנים שלנו. הם קודם כל דואגים לכיס ולשם שלהם, ובצדק. אולי הם נחמדים וחביבים, אבל תמיד צריך להזהר, ומה שעלול להתפרש לשני צדדים- עדיף שלא ייאמר כלל. ולפני שאנחנו רצים לפרסם משהו, כדאי לשקול אותו כמה וכמה פעמים. תקשורת זה לא צחוק, ומטרת העל שלנו היא לא ליצור פרסום- שהרי כך [כמו לדוגמא במקרה זה] יצא שכרנו בהפסד גדול מאד. וחבל."

יצחק אוביץ מחליפו של שליט שדרש שלא יפדו אותו אם יפול בשבי הוא פעיל ימין ממחנה פייגלין. מדוע פרט זה לא הוזכר בכתבה?

כתבה די מסעירה פורסמה השבת בעיתון מעריב. העיתונאי רועי שרון הציג לקהל הקוראים סמל במיל', מחליפו של החייל החטוף גלעד שליט בטנק 2 פלוגת מחץ. זו כתבה לא שיגרתית. רוב רובה של התקשורת מיישרת קו עם העמדה שיש לשחרר את שליט בכל מחיר. רועי שרון הביא סיפור שספק רב אם אפשר היה למצוא אותו בעיתונות הכללית (אני לא מדבר על העיתונות הימנית) ועל כך דוס ווטש מצדיע ללא ספק.

אבל בכל זאת הפריע לי משהו.. מקריאת הכתבה משהו קצת לא הסתדר לי. יצחק אוביץ, החייל הדי אמיץ (לא פשוט לומר את מה שהוא אמר בכתבה), צולם בכתבה עם כובע גדול. רק בהמשך מוזכר שהוא גר בהתנחלות גינות שומרון. המראה שלו עם הזקן הקצרצר גרם לי להבין שמדובר בבחור דתי עם דעות מוצקות, ימני, וכמו שאמרנו: אמיץ. בהמשך הכתבה כותב רועי שרון שאוביץ הרגיש צורך לכתוב מכתב לשר הביטחון בו הוא מבקש שלא יפדו אותו יותר מכדי שוויו. את המכתב הזה כתב אוביץ אחרי קריאת המאמר של משה פייגלין שגם הוא אמר שבמידה והוא יפול בשבי הוא מבקש ממדינת ישראל שלא לשחרר מחבלים עבורו. אוביץ הושפע מפייגלין, מה שגרם לי להרהר האם יצחק אוביץ הוא פעיל במנהיגות יהודית של משה פייגלין ולא סיפרו לנו על זה?

אז מסתבר שכן. אוביץ הוא פעיל בקבוצה הפוליטית של מנהיגות יהודית הוא השתתף בארגונים של הקבוצה בפריימריס וגם כתב מאמרים באתר התנועה (אחד מהם מלפני שלוש שנים בו הוא שולח מכתב לפייגלין ופורש לפניו את הרהוריו אם להתגייס לצבא או לא)

אוביץ מאשר שאכן הוא היה פעיל במנהיגות יהודית בשיחה איתו אמר לי אוביץ כי הוא מזדהה עם התפיסה של פייגלין ואכן הוא היה שותף בפעילות התנועה בתקופת הפריימריס בליכוד. כמו כן, שמו מופיע כרכז שטח באחד מדפי התנועה. אוביץ הוא גם סטודנט במכללה לאסטרטגיה ומדינאות יהודית בקדומים גוף ימני שמעביר הרצאות ושיעורים עם אג'נדה ימנית.

השאלה למה רועי שרון לא סיפר לנו שאוביץ הוא פעיל במנהיגות יהודית. למה הוא צולם עם כובע על הראש? האם היה זה כדי להסתיר את הכיפה? והאם זה עוד צעד בהתיישרות של מעריב ימינה. רוצה לומר: האם מעריב מעדיף להראות חייל "נייטרלי" ולטשטש את העובדה שמדובר בפעיל פוליטי ימני כדי לקרוץ לימין ומצד שני להישאר בקונצנזוס?

אוביץ אמר ל'דוס ווטש' ש'מעריב' פנו אל משה פייגלין אחרי המאמר שהוא פרסם ב.NRG; פייגלין ביקש את רשותו של אוביץ וכך הגיע רועי שרון אל הסמל מגינות שומרון.
אוביץ מספר שלא הייתה כוונה להסתיר את העובדה שהוא חובש כיפה סרוגה. הצלם, מספר אוביץ, רצה לצלם אותו בלטרון אבל אוביץ סירב בטענה שזה מוגזם ורחוק ולכן הצלם אלוני ביקש ממנו להביא את הכובע של הפלוגה, לפחות את זה. "לא הייתה כוונה להסתיר את הכיפה הצלם צילם אותי גם בלי כיפה אבל כדי שיהיה פריט שיקשר אתי לפלוגה הבאתי את הכובע", אמר אוביץ.

(למעלה יצחק אוביץ עם הכובע שמסתיר את הכיפה (צילום יוסי אלוני))

רון מיברג: השלטון החדש במעריב רצה את סג"ל הימני

כפי שפירסמה דבורית שרגל בבלוג שלה העיתונאי רון מיברג דיבר היום על הסיבות להתפטרותו ואחת מהן, מלבד הקיצוץ במשכורת (60% משכרו במשך שנתיים), היא העיתונאי הדתי והימני אראל סג"ל.

"עיתון מעריב הכניס את ידו לכיסי" אמר מיברג לקרן נויבך בראיון בקול ישראל "במקומות אחרים בעולם קוראים לזה פיטורים בשפה אחרת, היום קוראים לזה חיסכון, לי זה לא התאים". ומלבד עניין הכספי, כאמור, מעריב רצה לפנות את המדור שלו לטובת אראל סג"ל: "מסתבר שאני גם צריך לפנות מדור שמאוד אהבתי בסופשבוע כדי לתת מקום ואני מצטט: 'לכותב מהימין' העיתון החליט לשבור ימינה ומאחר שאני לא ימני למרות שלא כתבתי על עניינים פוליטיים... הודעתי על פרידתי.."

בהמשך הסביר מיברג את מעברו לאינטנרט. מיברג אמר שבגלל הכתיבה שלו נגד עיתונים ומו"לים בעבר והתמיכה שלו בעופר נמרודי הוא "נמצאתי כלא ראוי לכתוב בעיתונים אחרים, למו"לים יש זיכרון ארוך והם העדיפו לא לפנות אלי".

מיברג הקים אתר בו הוא יכניס חומרים ארכיונים שלו וכתבות בנושאים שונים. האתר של מיברג יהיה בתשלום והקורא המעוניין לקרוא את כתבותיו של העיתונאי הותיק יצטרך לשלם 50$ לחצי שנה או 100$ דולר לשנה. "אני לא מוכן לתת בחינם את מה שעבדתי כל כך הרבה שנים כדי להיות פחות או יותר בסדר בו", אמר מיברג.

לנו לא נותר אלא לאחל בהצלחה למיברג וגם לסג"ל