תזהרו ממנו הוא כמו דבורה מיד עוקץ; 'סרוגים'-דיכאון, 'המסרגה' צ'יט צ'אט, האינדיאנים בגולני, זבולון המר ז"ל

אזהרה לכל קיצוני הימין באשר הם

רועי שרון, עיתונאי מעריב, עבר לערוץ 10. זה אומר, שמעכשיו, יש עדשת מצלמה על כולכם אנשי הימין. כיוון ששרון מכיר את כל השטיקים והטריקים של "אחינו גיבורי התהילה", אז תעשו טובה, אם יש לכם דברים שכדאי להסתיר וכו' תשימו לב שהוא לא באזור. וחוצמזה... שיהיה בהצלחה.

סרוגים פרק 1: דיכאון

כן, כן, ראיתי. לא הייתה לי ברירה. כולם ראו, כולם כתבו, רק אני נשארתי מאחור. טוב, אז כמה מילים. סרוגים ממשיכים את אותו קו של עונה שעברה עם הכניסה לעולם המיטות היהודי (נידה, מיטה יהודית, יחסי מין, איסור נגיעה). ההתמודדות עם נוקשות ההלכה והביזאר היהודי. מאוד מדכא היה הפרק הראשון עם חתונת הבלהות, נתי הרופא שממשיך להתייסר (ועוד הרגו לו את האמא! שפירא, קצת חמלה!) והתיסבוך התמידי של הדמויות. בקיצור אם בעונה הקודמת הסדרה עסקה בתיסבוך של הרווקות, עכשיו זה התיסבוך של הנישואים (והיחס בין רווקים לנשואים וכו'...)

(אגב, הדמויות החרדיות שמגיחות ככה בין לבין מאוד מפחידות: הברסלב הקופצני והמדקלם, והחרדי הזומבי בבית החולים שמצווה על נתי ללחוש על האוזן ממש מוזרים. הם חייבים להיות כך? פסיכים?)

מה שטוב בסרוגים לדעתי, עם כל הפגנת התיסבוכת הדתית לאומית מפרק לפרק שלפעמים קצת מייגעת, זו הנוכחות של אנשים אחרים על המסך. אני חושב שזה אחד ההישגים הגדולים ביותר של היצירה הדת"ל במובן הזה שסוף סוף מישהו מגוון את הדמויות בקופסא הזאת. נחמד לראות שיש עוד אנשים חוץ מיאיר לפיד, בובליל, יונית לוי, רפי גינת, להקת ארץ נהדרת ארז טל, רוקדים עם אדיוטים, בר רפאלי, הישרדות הפיליפיניות ונשות האינסטלטורים . זה לדעתי ההישג הגדול. לגבי עצם התוכנית עצמה ותכניה... היא נחמדה... (איזו ביקורת גאונית, הא? נחמד...)

המסרגה: שיחת בנות
וגם את המסרגה ראיתי עם עינת ברזילי החיננית ואורחותיה לתוכנית השחקנית יעל שרוני ועיתונאית מקור ראשון יפעת ארליך (שנראתה כאילו היא במועצת החכמים עם הסברים מלומדים ודעתניים). זה היה קצת יותר שיחת בנות, משהו כמו האחות הקטנה לאח הגדול רק עם הכבדות הדוסית. כלומר, גברברים לא יתחברו לתוכנית, נראה לי. ועוד משהו, אל תקשיבו לולווט אנדרגראונד תשאירו את הסבתא האמריקאית (הבובה. שרון מייבסקי?).

יש עוד ד"ר באולם?
גולני מסתבר חובשים כיפה. יותר ויותר קצינים בחטיבה הינם חובשי כיפות, ויש פלוגות ויחידות שרוב הקצינים שם שייכים לבני השבט האינדיאני הממלמל ג' תפילות ביום. זה נושא תקשורתי, כמובן. מה זה אומר עלינו, על החברה הישראלית, על הנוער שמתגייס על השינויים שקורים בשנים האחרונות. ותמיד כשיש פרסום כזה על קצינים דתיים יש איזה מין רחש לחש כזה מסביב: "האינדאנים משתלטים, האינדיאנים משתלטים, סכנה! אימה ופחד! עוד אפי איתם אחד וגמרנו וכו'". ותמיד מביאים את ד"ר יגיל לוי להסביר על הנושא. למה ד"ר לוי? א. כי הוא ד"ר. ב. סגן אלוף במיל' ג. כתב את הספר מ"צבא העם לצבא הפריפריה". וזה בדוק: ראיתי אותו בלונדון וקירשנבאום ושמעתי אותו ברדיו ומראיינים אותו לעיתון. ולמה לא? הוא כתב ספר על הנושא. הבעיה שמביאים רק אותו. ולדעתו, יותר מדי קצינים דתיים = סכנה למדינה = זהירות האינדיאנים באים. ותמיד האינדיאנים מסוכנים ורוצים להשתלט, כי כאלה הם הדוסים, זה הכול בכאילו אצלם, לא הרגשת אחריות לא פטריוטיות זה הכול כדי להשתלט על המדינה (ולהתשלט מבפנים זה הכי טוב, הו מאמא!).

ממנהיגי האינדיאנים. "עוד אחד כמוהו ואכלנו אותה"

האם אנשי ערוץ 7 הודרו מרדיו ישראל?

לטענת גורמים בסביבת ערוץ 7, אנשים ברדיו ישראל דחקו הצידה עובדים שהגיעו מהערוץ הימני. הסיבה להדרה: לחתור יותר למרכז ולמיינסטרים הישראלי. "בהתחלה הלכנו למכרז כולם ביחד עכשיו פורקה החבילה", אומרים בערוץ 7.

זבולון המר

רק דתילי (נכון לעכשיו) זכרו שהיום יום פטירתו של זבולון המר ממנהיגי הציונות הדתית.

עדיין מסכמים
למה צריך לסכם את העשור? ובכן, צריך! אודי מקסימוב, באפקט הפרפר, על סיכום העשור במוזיקה.

לא כוחות

הרגע סיימתי לצפות בעימות בין ח"כ אחמד טיבי לח"כ דוד רותם מישראל ביתנו. זה היה לא נעים. טיבי כיסח אותו.

הדיון היה על חוק שדוד רותם פועל להעביר ועורר סערה גדולה בכנסת. עניינו של החוק להתיר ועדות קבלה לישובים קהילתיים. בית המשפט בפסק-דין 'קעדאן' קבע בעבר שועדות הקבלה אינם חוקיות. רותם וחבריו מעוניינים לעקוף את בג"ץ ולקבוע שועדת היישוב הקהילתי היא שתקבע מי יכול להצטרף ליישוב ומי לא. הדיון בועדת חוקה היה סוער, אחמד טיבי צעק כי החוק גזעני ומטרתו לנעול את השער לערבים. רותם החזיר כי זו מדינה יהודית ובמדינה יהודית זכותה של המדינה לשמר את אופיה היהודי וכו'.. השניים זומנו לאולפן ערוץ 2 ושם, כאמור, טיבי קירקס את רותם.

אני נהנה לראות את אחמד טיבי. הוא תפור בדיוק למדיום הטלוויזיוני. ציני, רהוט, חד לשון, משכיל, משעשע  ויודע להעביר את טיעוניו בצורה משכנעת (זה לא סותר את העובדה שלא הייתי מצטער בכלל אם מגהץ בגודלו של מלך סעודיה היה נופל עליו מהשמיים). לא כך אצל רותם. הוא מסורבל, כבד לשון, חסר חוש הומור לחלוטין (לפחות בטלוויזיה), חמור סבר והוא לא מצליח להבהיר את הנקודה.

טיבי לחץ על הנקודות והצליח להוציא את רותם מהכלים. "אני רוצה שתהיו נאמנים למדינה היהודית", שאג רותם וטיבי השיב "בואו נרשום את ההמנון על חלב תנובה או על הקיר בשירותים..". בקיצור זה לא היה כוחות.

רותם לא היה חייב לבוא לעימות הקצר או שהוא היה יכול לדרוש שהוא יבוא לערוץ 2 ויסביר את עמדתו אבל לא בעימות מול טיבי החלקלק. אפשר היה גם לשלוח את ציפי חוטובלי שתומכת בחוק לקרב ההסברה. אבל רותם העדיף לבוא בעצמו ובסוף הוא נשמע רע מאוד צעקן, כעסן, קצת היסטרי ולא מובן. בסוף טיבי סיים באמירה "כך נראה הפרצוף האמיתי של ישראל" ובזה נסתיים העימות.

מעצבן הטיבי הזה הא...

זהבי עצבני? רועי שרון עצבני! 
"יהודי שזרק בקבוק תבערה על ערבי, יקטוף את הכותרות הראשיות, אבל ערבים עם אותו בקבוק הוא לא סיפור. יהודים שמציתים אש במסגד זוכים לגינויים מקיר לקיר, אבל פלסטינים שמציתים מדי שבוע את קבר יוסף הם בקושי מבזק ברדיו. ראש ישיבה שמעודד את תלמידיו לסרב פקודה לפנות יהודים, הוא פרשת השבוע של שר הביטחון וסכנה לדמוקרטיה, אבל מרצה שמטיף נגד חיילי צה"ל הוא תמצית חופש הביטוי. ערבים במזרח ירושלים שבונים באופן לא חוקי כמה עשרות אלפי יחידות דיור סך הכל נדחקו לפינה, אבל יהודי שרכש בית בשיח ג`ראח הוא פורע חוק, מפר את הסדר הציבורי, וכובש אכזר." את השורות הללו כתב רועי שרון במקומון 'זמן ירושלים' לקריאת המאמר המלא כנסו לכאן לבלוג "מדרורי על הגבעה" 

הכול בסדר שם? 
הרבנית רבקה שמעון ב-NRG יהדות טוענת שרוצים לחסל אותנו - השמאל והחילונים, כפשוטו ממש - חיסול פיזי. משהו מאוד מריר ולא בריא עובר על הרבנית.

קצת ימניות לא הרגה אף אחד...

NRG יהדות מדווח כי חיילינו יוכלו מעכשיו לקרוא גם את מקור ראשון. השר-הרב-הפרופ' דניאל הרשקוביץ דאג לעניין. ועוד משהו בנרג': נדב הלפרין הצעיר עבר לכתוב את מדור שליפות. 

השר הרשקוביץ: למה שחייל לא יוכל להתרווח בשירותים עם איזה אליישיב רייכנר קטן?

כמה רוע רוע רוע  

קלמן ליבסקינד מתפרץ על העיתונאי אמיר גילת. "גילת הוא איש רע"

לא נגענו 1 (רק הדגשתי את הקטעים המעצבנים...) 
"חברתה של גמליאל למפלגה וסגנית השרה השנייה, לאה נס לא יושבת בשקט. רו"ח שלמה נס ורעייתו סגנית השר לאה מוותיקי גבעת שמואל, נערכים בימים אלו לחגיגת בר מצווה לבנם, כפי שרק הזוג נס יודע להיערך. כלומר, אירוע שכל מי שקצת מחשיב את עצמו, חייב להיות שם. אז ככה, האירוע הנוצץ מתוכנן לחודשים הקרובים. בתוכנית: נשף שמתחלק לשניים. בחלק הראשון, נשף פורים על פי מיטב המסורת, בהשתתפות צמרת המערכת הפוליטית, הברנז'ה הדתית וכל החברים מגבעת שמואל. בחלק השני של האירוע, מתוכנן אירוע חסידי יותר, בהשתתפות רבנים ואדמו"רים. בקיצור, מפגש בר מצווה שכל כולה מפגש בין קצוות- פוליטיקאים ורבנים, אנשים עסקים." (דתילי מדור ברנז'ה)

ואני תוהה מי לעזאזל עושה מבר מצוה נשף???

לא נגענו 2 
מתנחלת עם לא מתנחל י תודה ה' י(73 תגובות)

"אני מרגישה שבתור מתנחלת אני "יותר". (זה הזמן להתעצבן ולעזוב....). אני באה מציבור מעולה, מישוב מעולה, הדיונים שלי בכיתה ז' היו ברמה, לדעתי, ואני פשוט מרגישה בסקאלה אחרת, בראש אחר לגמרי, ממי שלא מתנחל. אני לא יודעת איך להסביר את זה, זה פשוט ראש אחר, זר לא יבין זאת. כשאני מדברת על פיגועים והתראות וזריקות אבנים עם חברה מתנחלת,זה שונה מאשר עם חברה לא מתנחלת.

ועכשיו ההסתייגות-כמובן שגם לאחינו שמעבר לקו הירוק יש דברים טובים ובהרבה דברים הם טובים יותר מהמתנחלים (דיבור עם חילונים למשל).

טוב, אז אחרי שעיצבנתי אתכם קשות, לדעתכם יש בסיס לדחות הצעה בגלל הרקע המתנחלי?

האם יש עוד אנשים שמרגישים כמוני?" (פורום לקראת נישואין וזוגיות ערוץ 7)

"אני מרגישה שבתור מתנחלת אני קצת יותר, זר לא יבין זאת (פורום ערוץ 7)"

אוהבים רדיו? 
רדיו ישראל מחפש כתבים, עורכים, מפיקים שלחו קו"ח למייל: radioisrael2@gmail.com

חנוך בקתרזיס גם אנחנו

אמרתי לעצמי שאני לא אכתוב על חנוך דאום במוצאי שבת. כמעט כל מוצאי שבת אני מוצא את עצמי מתייחס לטוריו הממוספרים וצריך לדעת, כמובן, לא להפריז יתר על המידה... ולא להתעלק כל הזמן...

אבל אני לא יכול... באמת שלא... ניסיתי. אבל מה אעשה שכל שבוע הוא נותן אגרוף בפרצוף עם טיעוני המחץ שלו בכל מיני עניינים. אני רק אכתוב כמה משפטים מטורו אני אפילו לא אעיר עליהם משהו... אני אשתדל שבוע הבא להתעלם כליל....:

"לא, קוראים יקרים, העסקה הזו לא מסכנת את ישראל. אין איש שיכול להוכיח את התזה המופרכת הזו"

"אם לא נשלם על שליט, ירגיש החמאס חובה מהירה לחטוף חיילים נוספים כדי להחליש עוד יותר את ישראל"

"קשה לטעון שדווקא העסקה הזו תחזק את החמאס באופן בלתי הפיך"

"עסקת שליט תביא את העם כולו לקתרזיס בלתי נשכח של אור וטוב"

במשפט אחד: למה נראה לי שחנוך כתב את הטור הזה תחת השפעה של משהו שגרם לו לקתרזיס של אור וטוב?

-הרב-הפרופ' דניאל הרשקוביץ מכין את הקרקע לקראת העיסקה. במקור ראשון כתב שר המדע כי העיסקה מורכבת אך מותרת מבחינה הלכתית (משום מה מקור ראשון פרסמו את המאמר במדור התגובות)

פולמוס הסרבנים
-מאמר המערכת של מקור ראשון נכנס חזיתית בסרבנים ובתומכיהם. במאמר נכתב שמדובר בשיטות של השמאל ובהתנהגות ילדותית. כותב המאמר בחר לצטט את משה פייגלין, תומך סרבנים נלהב, ולבקר אותו על תמיכתו. האם זו גם הסיבה שטורו הקבוע של משה פייגלין הוגלה למדור הספורט?

-טור מעניין מאוד של עיתונאי הארץ בני ציפר על בני ישיבות ההסדר, לקרוא ולא להאמין. ומנגד רון בן ישי ממשיך את מאמר המערכת של מקור ראשון.

-חגי הוברמן חושף בטורו בעלון "מצב הרוח" חלק משמות המחבלים שאמורים להשתחרר בעסקת שליט. נאמר זאת כך יונית: הוא הרס לי את מצב הרוח של השבת.

חידוש עכשיו
- רועי שרון במוסף השבת של מעריב הביא כמה "דמויות מפתח" כלשונו שהתייחסו להקפאה של נתניהו ומה צריך לעשות וכו'. הארבעה: הרב חנן פורת, פנחס ולרשטיין, גאולה כהן ובני קצובר. עכשיו, כולם אנשים שבנו את ההתיישבות במו ידיהם, איו ויכוח על תרומתם ועשייתם ומה שהם מייצגים. דמויות מפתח כמו שכתב שרון. אלא שעם כל הכבוד צריך להתחדש כבר ומגיע לקוראי מעריב לפגוש דמויות חדשות בימין ובימין הדתי.

אין לי דבר נגד ולרשטיין אני לא משונאיו וממתנגדיו אבל הגיע הזמן להתחדש קצת ולשמוע קולות אחרים. אותו דבר לגבי שאר המרואיינים כולם דמויות מיוחדות אין ספק בדבר. אבל הקוראים צריכים להיפגש עם דמויות חדשות אחרות. יש עוד אנשים בימין ולא צריך להביא כל הזמן את הדמויות הממסדיות שאני לא בטוח כמה הקורא הממוצע יתחשק לו לקרוא אותם - שוב.

(אולי ואני סתם מעלה אפשרויות במקום להביא את 4 המייסדים היה שרון מביא 4 דמויות אחרות, חדשות, כמו: אביחי בוארון מתנחל חרד"לי, יפעת ארליך מתנחלת עצבנית לייט, הרב שרקי האינטלקטואל הרבני ואורי אליצור בתפקיד מתנחל ממסדי וחכם. מה רע? מגוון לא?)

קיבלתי כמה מיילים להעלות את הטור של אריאל שנבל - למה אין דתיים באח הגדול. בלי נדר יעלה.

למי שפספס את הראיון עם רועי שרון בעולם קטן

הכתבה עם עיתונאי מעריב רועי שרון בעולם קטן (תקליקו על התמונה ותגדילו עם העכבר)

רעש: הבליץ של בני עקיבא, הרב רוזן נגד הרב שפירא, חיילנו בחזית וסרט חדש של ערוץ 7: לתפוס את האורבכים

אז מה היה לנו השבוע...

חיילנו בחזית עשו מהומה. הכפירים שואגים למצלמות והתקשורת חוגגת מכל רגע. אבל גם בני עקיבא חגגו יום הולדת ומסתבר שגם הם יודעים לעשות רעש. אז נתחיל..

1. ברחובות יש בחירות, ידעתם? לא? גם אני כמעט שלא ידעתי אלמלא נכנסתי לאתר 'דתילי' ושם בכתבה של חיים נחתומי נאמר כי "הציבור הדתי ברחובות תומך בסלנט", נפלא. מה פתאום דתילי מכריזים הכרזות כאלה? שאלתי את עצמי, ולמרבה ההפתעה גיליתי את התשובה במדור הברנז'ה של רז קיל ("איפה היו המי ומי מתי ולמה"). מסתבר שאנשי דתילי (עמיעד טאוב) מריצים את המועמד ברחובות, מפרסמים, משווקים, תומכים. אלא שפקפקתי בכותרת שהציבור הדתי תומך בסלנט לאור העובדה שקיבלתי מייל מ"המטה למען התורה והארץ" שקראו להצביע למועמד מלול "כי הוא התנגד להתנתקות!" אז יש גם דתיים שלא תומכים בסלנט.

2. רועי שרון בבלוגו על מאחורי הקלעים בפרשת הרב שפירא וספרו תורת המלך. שרון כותב שם על תמימות הימין ביחס לתקשורת. "הימין הקשוח לא מבין בתקשורת" (רובם לפחות).

3. בני עקיבא חוגגים יום הולדת 80. נפלא. יחסי הציבור של בני עקיבא דאגו שכ-ו-ל-ם ידעו שהם כבר בני 80. מדובר היה בהתקפת תקשורת על כל אתר ואתר. בליץ גדול. ב-Ynet חיברו שירים לבני עקיבא, ובמקומות אחרים רבנים היללו ושיבחו, מעייני הישועה הביאו ראיון עם הרב בני נכטיילר ובקיצור יחסי הציבור של בני עקיבא לא נתנו לאף אתר לחמוק מסיקור יום ההולדת של התנועה. כך עושים יחסי ציבור. אגב, אני בעד יח"צ, חוץ מהפעמים שזה מוגזם. כמו הכתבות הדי מעצבנות בזמנו על מכתב הקונטרה לשמינסטים הסרבנים מהשמאל. תזכורת למי ששכח: הייתה קבוצה של שמינסטים שמאלנים שכתבו מכתב על זה שהם לא רוצים להתגייס בלה בלה בלה, צבא הכיבוש בלה בלה בלה, ואז היח"צ של בני עקיבא זיהו את ההזדמנות וסידרו קבוצה של חניכי בני עקיבא כאלה יפים וחמודים וטהורים שכתבו שהם יתגייסו וילחמו ויש נוער אחר וכו' וכו'. זה היה קצת מוגזם כל הקטע הזה להראות כמה אנחנו טובים ומצויינים.


השוטר הטוב והשוטר הרע
4. ובהמשך ליום ההולדת של בנ"ע. ד"ר עליזה לביא, מחברת הספר "תפילת נשים" ואשת תקשורת, כתבה שני מאמרים על בני עקיבא. ב-NRG יהדות היא כתבה סיפור מרגש על המדריך שלה. ב-Ynet יהדות היא החליטה להיות השוטר הרע ולספר איך בני עקיבא הקצינה ותהתה בעצב איפה הימים של פעם עם ריקודי ההורה והמעגלים הלא נפרדים. לביא כתבה שהתחרדלות זה רע וממש קיצוני אבל לא ממש הסבירה מה בדיוק הבעיה בהקפדה יותר רצינית על הלכות שולחן ערוך.

לתפוס את האורבכים
5. אורי אורבך וזבולון אורלב לא חתמו על המכתב הקורא לממשלה לא לערב את צה"ל בהריסות מאחזים ופינויי ישובים. מישהו הדליף לערוץ 7 את המכתב ומיד בכתבה הראשית נכתב "'צה"ל לא יפנה' אורלב ואורבך סירבו לחתום", רוצה לומר "הם בעד גירוש יהודים". לפעמים יש משהו צעקני ולא הגון בכותרות הללו, כי מה לעשות, לא נראה לי שאורלב ואורבך, למרות נגע הממלכתיות שבהם הם נגועים, שונאים את ההתיישבות ורצים בחורבנה. סך הכול אורבך וכצל'ה אורלב ואריאל נמצאים פחות או יותר באותו אזור פוליטי ורק אגו טריפ מטורף שלהם ושל נציגיהם בכל מיני מקומות גורם לכך שלציונות הדתית יש 2 מפלגות. (אגב, אורלב ואורבך כל אחד לא חתם מסיבות אחרות עיינו בכתבה של ערוץ 7 בקישור למעלה)

6. הרב רוזן נגד הרב יצחק שפירא עם קריאה לתקשורת: יש רבנים אחרים.

7. ובחזרה לדתילי. האם ידעתם שהעיתונאי חגי הוברמן עובד היום בעיתון החרדי "המבשר" וגם שהוא מצטער שהוא לא הלך לאקדמיה? העלון האלקטרוני של דתילי הביא ראיון קצר עם הוברמן. היה דווקא מעניין.

8. אתר שורש מביא את העיתונאית חני לוז (מקור ראשון) לשעבר וארגון תדמי"ת בהווה, להראות לנו את האפליה בתקשורת שיש נגדנו. בגדול היא צודקת - חני לוז, חוץ מהפעמים שהיא נתפסת לקטנות. לוז עוקבת אחרי רזי ברקאי וגבי גזית והטיות שונות שיש בתקשורת לכיוון השמאלי. הפעם הביאה לוז ראיון עם "כפפות המשי" של רזי ברקאי עם סרבנית שמאלנית רק כדי להראות את ההבדלים בסיקור בין ימין לשמאל.

לסיום, נא לקרוא את המאמר של מנחם בן "שנאת ההתנחלויות היא מחלת רוח". משהו משהו הטיפוס הזה.

הקרפדה של השבוע


מאמר מעצבן למזוכיסטים שבינינו. אריאנה מלמד שוב חוזרת לג'ק טייכטל ומסבירה למה כולנו טייכטלים קטנים והפרת החוק היא אבן יסוד בציונות הדתית. בגלל זה יש לנו "מניפי בריסטולים" (- חיילי כפיר ונחשון), כלשונה, המפירים את החוק הצבאי כי אנחנו הרי עבריינים במהות. נאמר רק שהמעשה של חיילי נחשון, גם אם אינני מסכים לו, הוא אמיץ מאוד ואני לא הייתי מכנה את אותם חיילים "מניפי בריסטולים". מדובר בצעירים אידיאולוגים די אמיצים המאמינים במה שהם עושים ומוכנים לשלם את המחיר.

מתי את הלכת לאחרונה נגד הזרם, אריאנה?

וחוצמזה לגבי העניין של הפרת החוק.. הנה רשימה חלקית של מפירי חוק שהפכו לגיבורי תרבות: אייבי נתן, אורי אבנרי וענת סרגוסטי (הפרו את החוק ונפגשו עם ערפאת), עמוס קינן (ניסה לרצוח את שר הדתות מתוך משנה חילונית קיצונית) יוסי ביילין, טלי פחימה, מרדכי וענונו, אודי אדיב ויש עוד ועוד ועוד .... אז מה את רוצה?

קבלו את הבלוגרים החדשים: אראל סג"ל, קובי אריאלי, רועי שרון וקלמן ליבסקינד

מזל טוב הבלוגיה הגיעה גם למעריב. כתבי העיתון פתחו בלוג וחייבים לומר שזה לא רע בכלל. ודוס ווטש, כמו דוס אורגינל קפץ לראות מה קורה אצל אנ"ש וחזר די אופטימי.

הבלוגים של מעריב אמורים לספק הצצה אל מה שקורה מאחורי העבודה העיתונאית הרשמית ("בלי צנזורה בלי מחסומים הכותבים שלנו נטו"). כך למשל, רועי שרון מספר איך בוטלה פתאום ההופעה של אדיר מילר בעפרה ומה קרה מסביב. שווה להציץ.

קלמן ליבסקינד מספר על תחנת "גל"צ הנפוחה" ואיך היו אנשי התחנה מסבירים לו בנימוס שהם לא מעוניינים לראיין אותו ("לא נפגעתי").

אראל סג"ל הודיע שהוא מתכוון לקדם את ענייניו האישיים על ידי הבלוג. דוס ווטש מצדיע. סג"ל מקדם בבלוגו את הלהקה שבה הוא מופיע נאג' חמאדי (להקה של עיתונאים - אור הלר, דרור גלוברמן, טל לזר ודרור "קרוזר" פויר; לא רע בכלל). כמובן שסג"ל היה צריך להתחיל בבלוג שלו עם סיפור על לואי ה-16...



בקיצור שווה להעיף מבט...

רועי שרון: מי שהעביר אלי את הספר ידע מה הוא עושה; מחבר הספר הרב שפירא מגיב

שלחתי מייל לרועי שרון. שאלתי אותו האם הוא מבין את הביקורת נגד הכתבה שהוא פרסם על ספרו של הרב שפירא 'תורת המלך'. זו תשובתו:

"מי שהעביר לי את הספר כנראה רצה שהוא יפורסם. מי שפרסם ברחבי האינטרנט את קיומו של הספר, כנראה גם רצה. (ומאחר שהיה אינטרס מצד הישיבה לפרסום, אם לא אני הייתי זה שמפרסם אותו, היה מישהו אחר שעושה את זה). בנוסף, בישיבה ידעו מראש על הפרסום, ותמכו בכך. הידיעה היתה אינפורמטיבית, ללא הסקת מסקנות, וללא פרשנות בכלל. הביקורת נגדי, כפי שהגיעה אלי מגורמים צד ג', לא מוצדקת בכלל. לא אני כתבתי את הספר, ולא גנבתי אותו מהספרייה של "עוד יוסף חי".

ובישיבת עוד יוסף חי גילו את האינטרנט. תגובתו של המחבר הרב שפירא:

רועי שרון שוב הביא אותה; מעריב מקדם את ספרו של הרב שפירא; וכמה הצעות בפורומים להתמודד עם עיתונאי מ"שלנו"..

רועי שרון, אחד הכתבים המוכשרים ביותר בזירה העיתונאית הביא סיפור חם ישר מהתנור ובדיוק בזמן הנכון מבחינת מעריב. אין ספק, לבן אדם יש חוש לסנסציות. קודם זה היה החייל יצחק אוביץ שביקש לא לפדותו מהשבי תמורת שחרור מחבלים ועכשיו הרב המתיר לחסל גוים וערבים ככל יכולתך!. מאיפה שרון מוצא אותם לכל הרוחות...?

אבל העיתוי של שרון הוא זה שהופך את סיפור הרב שפירא לכותרת נוצצת וצועקת. שבוע אחר "הטייטל", שבוע אחרי יצחק רבין פשוט מושלם דוז פוואה.

מעריב אפילו התגייסו לעשות פולו אפ ולהמשיך ולחפור במורסה. מה אומר השר-הרב-הפרופ' הרשקוביץ? והאם יש רבנים שלא מגנים? וכמובן המשפט הנהדר: "מבוכה בציונות הדתית" (-לגבי זה אני לא בטוח), ח"כ אורבך מציע לרב הקטלני לאהוב קצת יותר יהודים מאשר לחסל גוים/ערבים. וגייסו את יצחק טסלר מהאינטרנט. בקיצור, שישו ושימחו.

לאור החשיפה הגדולה והרעשנית אתר האינטרנט העין השביעית ביקש משאר כלי התקשורת להוריד את חיצי התחרות ולעסוק בסוגיה גם אם מעריב היה זה שחשף אותה לראשונה. אחרי הכול רב מתנחל שקורא להרוג ערבים מה יותר חשוב (טוב) מזה?

כך כותב אורן פריסקו מהעין השביעית:

"כדאי לקרוא את כתבתו של שרון במלואה כדי להבין עד כמה קרובה תפיסת העולם של רבני הימין הקיצוני בישראל לאופן שבו תוארו חיילי צה"ל בסדרת הטלוויזיה הטורקית שחוללה משבר בין ירושלים לאנקרה. הדרמטיזציה הבדיונית של הטורקים הפכה לסערה רבתי באמצעי התקשורת הישראליים, ובין היתר הובילה לקריאות להחרמת המדינה. הספר המתיר הריגת גויים מהווה סכנה גדולה פי כמה לתדמיתה של מדינת ישראל, ראשית, מפני שאינו בדיוני. יש לקוות כי כלי התקשורת ימחלו הפעם על כבודם, יתעלמו מהעובדה שהפרסום הראשוני לא הופיע אצלם, ויעניקו סיקור המשך בולט לסיפור החשוב של שרון ו"מעריב", כדי להותירו בדיון הציבורי, כדי להוקיע ולגנות את ההיגיון שבבסיס הספר."

שתי תופעות מעניינות אחרי הפרסום:

1. הספר נמכר יותר. בחור בשם ליאור זברג מישיבת עוד יוסף חי מפרסם תחת כל עץ רענן את ספרו של רבו. מי שממש רוצה את הספר יגוגל את הבחור יש טלפון וגם אימייל (של וואלה... לא ברור אבל כנראה שוואלה לא מפריע לו כרגע..). אגב, התקשרתי אליו והוא התעצבן עלי מאוד ששאלתי שאלות מסביב. לכן לקנות וללכת הבייתה!

2. קריאות בפורומים להחרים את רועי שרון. אני מביא כמה ציטוטים מעניינים...:

"להחרים את רועי שרון ממעריב", כותב בחרון אף המשתמש "שונא", "הוא יעני דתי, ויעני ימני, אבל בכל הכתבות שלו הוא מכלכך על מתנחלים ועל מאחזים... ובגלל שכולם מדברים איתו כי הוא משחק אותה שהוא משלנו, הוא יודע דברים, ואז מפיץ אותם בצורה מלוכלכת כמו על הספר ועוד כתבות.."

בתגובה אומר "לועס גת" שנשמע ממש כמו עיתונאי: "אתה נותן לו יותר מדי קרדיט. עיתונאי מביא דיווח. ההחלטה איזו כתבה תהיה בעמוד הראשי ובאיזה טון וגוון וצבע תהיה הכותרת שייכת לעורך".

"רכס רמת מגרון" מסכם יפה את הדיון. לדעתי.

"מה שכן:
ערב לפני שהכתבה פורסמה שוחחתי עם אותו 'תושב אחד היישובים ביש"ע' שהתנער בסוף הכתבה מאחריות ומהזדהות עם הרב איציק ועמדותיו. הוא התעצבן מאד שהספר הגיע לרועי, וחזה מראש שהולך להיות בלאגן גדול. סיפרתי אחר כך למישהו על הכתבה שרועי רוקח למעריב, והוא אמר- 'מה? אבל רועי הוא חבר של איתי זר, וחבר של מאיר ברטלר, והוא בעצמו מתנחל, והוא מת על נוער הגבעות- הוא בחיים לא יכתוב כתבת שטנה שכזו'.

אז אנחנו צריכים לזכור ולשנן שוב ושוב-
רועי שרון הוא אולי אדם הגון, וחבר טוב של ילדים מחוות גלעד.
א ב ל -
הוא גם עיתונאי, וכמו כל אדם ממוצע, הרבה לפני שהוא מחשיב את החברויות הבלתי תלויות הללו שלו- הוא רוצה לעשות עבודה טובה ולהכניס הרבה כסף הביתה, גם אם זה אומר לעשות כתבת אימה על הרב איציק, או על חוות גלעד או על שבות עמי. הבחור נפל פה על אייטם תקשורתי מוצלח, בעיתוי מצוין של תפיסת מחבל יהודי- והוא עט על הפגר, בדיוק כפי שצפינו שיעשה.

לדעתי, יש כאן מסקנה כללית שאפשר להסיק מהמקרה הנ"ל:
- עיתונאים הם לא מייחצנים שלנו. הם קודם כל דואגים לכיס ולשם שלהם, ובצדק. אולי הם נחמדים וחביבים, אבל תמיד צריך להזהר, ומה שעלול להתפרש לשני צדדים- עדיף שלא ייאמר כלל. ולפני שאנחנו רצים לפרסם משהו, כדאי לשקול אותו כמה וכמה פעמים. תקשורת זה לא צחוק, ומטרת העל שלנו היא לא ליצור פרסום- שהרי כך [כמו לדוגמא במקרה זה] יצא שכרנו בהפסד גדול מאד. וחבל."

יצחק אוביץ מחליפו של שליט שדרש שלא יפדו אותו אם יפול בשבי הוא פעיל ימין ממחנה פייגלין. מדוע פרט זה לא הוזכר בכתבה?

כתבה די מסעירה פורסמה השבת בעיתון מעריב. העיתונאי רועי שרון הציג לקהל הקוראים סמל במיל', מחליפו של החייל החטוף גלעד שליט בטנק 2 פלוגת מחץ. זו כתבה לא שיגרתית. רוב רובה של התקשורת מיישרת קו עם העמדה שיש לשחרר את שליט בכל מחיר. רועי שרון הביא סיפור שספק רב אם אפשר היה למצוא אותו בעיתונות הכללית (אני לא מדבר על העיתונות הימנית) ועל כך דוס ווטש מצדיע ללא ספק.

אבל בכל זאת הפריע לי משהו.. מקריאת הכתבה משהו קצת לא הסתדר לי. יצחק אוביץ, החייל הדי אמיץ (לא פשוט לומר את מה שהוא אמר בכתבה), צולם בכתבה עם כובע גדול. רק בהמשך מוזכר שהוא גר בהתנחלות גינות שומרון. המראה שלו עם הזקן הקצרצר גרם לי להבין שמדובר בבחור דתי עם דעות מוצקות, ימני, וכמו שאמרנו: אמיץ. בהמשך הכתבה כותב רועי שרון שאוביץ הרגיש צורך לכתוב מכתב לשר הביטחון בו הוא מבקש שלא יפדו אותו יותר מכדי שוויו. את המכתב הזה כתב אוביץ אחרי קריאת המאמר של משה פייגלין שגם הוא אמר שבמידה והוא יפול בשבי הוא מבקש ממדינת ישראל שלא לשחרר מחבלים עבורו. אוביץ הושפע מפייגלין, מה שגרם לי להרהר האם יצחק אוביץ הוא פעיל במנהיגות יהודית של משה פייגלין ולא סיפרו לנו על זה?

אז מסתבר שכן. אוביץ הוא פעיל בקבוצה הפוליטית של מנהיגות יהודית הוא השתתף בארגונים של הקבוצה בפריימריס וגם כתב מאמרים באתר התנועה (אחד מהם מלפני שלוש שנים בו הוא שולח מכתב לפייגלין ופורש לפניו את הרהוריו אם להתגייס לצבא או לא)

אוביץ מאשר שאכן הוא היה פעיל במנהיגות יהודית בשיחה איתו אמר לי אוביץ כי הוא מזדהה עם התפיסה של פייגלין ואכן הוא היה שותף בפעילות התנועה בתקופת הפריימריס בליכוד. כמו כן, שמו מופיע כרכז שטח באחד מדפי התנועה. אוביץ הוא גם סטודנט במכללה לאסטרטגיה ומדינאות יהודית בקדומים גוף ימני שמעביר הרצאות ושיעורים עם אג'נדה ימנית.

השאלה למה רועי שרון לא סיפר לנו שאוביץ הוא פעיל במנהיגות יהודית. למה הוא צולם עם כובע על הראש? האם היה זה כדי להסתיר את הכיפה? והאם זה עוד צעד בהתיישרות של מעריב ימינה. רוצה לומר: האם מעריב מעדיף להראות חייל "נייטרלי" ולטשטש את העובדה שמדובר בפעיל פוליטי ימני כדי לקרוץ לימין ומצד שני להישאר בקונצנזוס?

אוביץ אמר ל'דוס ווטש' ש'מעריב' פנו אל משה פייגלין אחרי המאמר שהוא פרסם ב.NRG; פייגלין ביקש את רשותו של אוביץ וכך הגיע רועי שרון אל הסמל מגינות שומרון.
אוביץ מספר שלא הייתה כוונה להסתיר את העובדה שהוא חובש כיפה סרוגה. הצלם, מספר אוביץ, רצה לצלם אותו בלטרון אבל אוביץ סירב בטענה שזה מוגזם ורחוק ולכן הצלם אלוני ביקש ממנו להביא את הכובע של הפלוגה, לפחות את זה. "לא הייתה כוונה להסתיר את הכיפה הצלם צילם אותי גם בלי כיפה אבל כדי שיהיה פריט שיקשר אתי לפלוגה הבאתי את הכובע", אמר אוביץ.

(למעלה יצחק אוביץ עם הכובע שמסתיר את הכיפה (צילום יוסי אלוני))