‏הצגת רשומות עם תוויות חנוך דאום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חנוך דאום. הצג את כל הרשומות

יום שני, 25 בינואר 2010

אחי, איפה אתה? בריחת המוחות, דאום פור דה רסקיו, שירת נשים ורדיו ישראל

(בריחת המוחות בהמשך..)
איפה אתה?
אני עובד על פרוייקט שגוזל ממני את רוב הזמן. מדובר בפרוייקט תקשורתי מעניין שאני מקווה שיעוף לאוויר בזמן הקרוב. הבעיה היא שככל הנראה אאלץ לצמצם פוסטים בתקופה הקרובה. כי, כאמור, אין זמן. ייתכן גם, שזה יהיה אחד הפוסטים האחרונים... (יהיו עידכונים)

נשים, אי אפשר איתכן 1
כולנו נפגשנו עם סאגת/פרשת/העליהום - עם בני עקיבא ושירת הנשים. Ynet יהדות פרסמו לפחות שש כתבות על הסיפור (תגובות של חברי כנסת, אסף וול וכו'). אליישיב רייכנר מספר על נוער מבני עקיבא שכן מסוגל לשמוע שירת נשים. זה קרה באופקים והסיבות לכך במאמרו של רייכנר בנרג', יונתן אוריך מספיד את בני עקיבא, זבולון המלך מנסה לגשר ומייסד להקות בני עקיבא מזועזע (טולי פיקרש דתילי). כל הפרשה הזאת גרמה לי להרהר שהציבור הדתי לאומי הוא ספק אייטמים בלתי נלאה. אנחנו מפרנסים את התקשורת.

נשים, אי אפשר איתכן 2 (רדיו ישראל)
רדיו ישראל החל את שידוריו בסערה. ברדיו החדש ישנם עשרות צעירים דתיים ודתל"שים שבאו מלאי מוטיבציה להרים רדיו חדש בישראל. חייבים לומר שהם עושים עבודה נפלאה. חלקם עובדים מסביב לשעון ואין איזה רוטשילד/אדלסון או סתם ברונים מהאיחוד אירופי שישלמו משכורת כמו שבאמת מגיע להם.

אבל יש גם קצת בעיות חלק מהכתבים המנוסים שהובאו לתחנה עזבו. אני מדבר על עמיחי אתאלי (שעבר למעריב במקום רועי שרון), נטע סלע ודינה אברמסון שעזבו בגלל כל מיני בעיות שונות. בנוסף, יש כל הזמן דיונים על גבי דיונים מי הוא קהל היעד, איך מצליחים לדבר גם אל קהל הציונות הדתית וגם אל הקהל הרחב.

אחת ההחלטות מטעם רדיו ישראל, שממש מתאימה לימים שבהם אנחנו נמצאים עם כל פולמוס שירת הנשים, היא שלא תהיה שירת נשים ברדיו בימי שישי. כלומר, כל השבוע כן, בימי שישי רק גברים. בנוסף, שירים בעייתים עם מסרים לא צנועים - יוצנעו. כך מנסים ברדיו החדש לפנות לכולם. מיותר לציין, שלא כולם אהבו את ההחלטה של המנכ"ל יהושע מור יוסף והיה דיון סוער על ההחלטה.



תגובת רדיו ישראל: אנחנו שמחים על ההתעניינות המוצדקת שלך ברדיו ישראל. היינו ממליצים לך לבדוק את אמינות מקורותיך כיוון שביום שישי כשתאזין לרדיו ישראל תשמע גם שירת נשים. אנו מזמינים את כולכם להתחבר לרדיו ישראל בתדרים 106.6 ו-97.5.

השפל תשפילנה
שרה נתניהו בכותרות - חנוך דאום נחלץ לעזרה. ובדמיוני אני רואה את חנוך דאום עם מכנסי טייץ כחולים, גלימה בצבע כחול לבן ועל חזהו מתנוססת בצבע אדום מודגש האות B (= ביבי למי שלא הבין). דאום פור דה רסקיו. לא מזמן ראיתי את דאום בתוכנית הבוקר של אברי גלעד, לידו ישבה נעמי איגוס, מזכירתה לשעבר של שרה נתניהו. זה היה יום אחרי הבליץ הגדול של ידיעות ומעריב שטענו כי הגברת הראשונה היא למעשה סוג של מכשפה. אך לעצם הדיון שהיה אצל גלעד, זה היה ממש לא נעים לראות את חנוך דאום, את הילדותיות, הזלזול הבוטה בנעמי איגוס, המשפטים שהוא אמר כמו "אני אגיד לך מה אני יודע, ואני יודע, אני מקורב" - לא מחמיאים לו כעיתונאי ואני גם לא בטוח שמשרתים את מי ששלח אותו לאולפן, הבוס הגדול, בנימין נתניהו.

"אל תדאגי שרה חנוכי מיד מגיע..."

יכול להיות שדאום שם לב שהוא לא יצא כל כך טוב באותו דיון אצל אברי גלעד, לכן הוא היה חייב להמשיך את מסע ההשמצות שלו בגברת נעמי איגוס בידיעות. בטורו משבת הוא לכלך בהנאה על המזכירה לשעבר שהיא היסטרית ונקמנית וכו'. איגוס מצידה, סיכמה את הדיון אצל גלעד כשאמרה לדאום: "כל מה שאתה אומר זה שטויות במיץ עגבניות".

ולגבי שרה נתניהו
אורי אליצור כתב השבת ב"יומן" על הפרשה. כל כך פשוט ונכון. אגב, באופן יוצא דופן יפעת ארליך וגדעון לוי מסכימים שניהם שכל הסיפור על גברת נתניהו נובע מעמדה שובניסטית צרה ומכוערת. "לנפתול (נפתלי שפיצר בעלה של מיסס קלין ציפי ליבני) לא היו עושים את זה", קבע גדעון לוי ב"הארץ".

בריחת המוחות 1
גדעון דוקוב וחיים ולדומירסקי מפריחים את השממה. הם יצרו מדור סאטירי חדש, אמנם דומה בעיצוב ל'אפעס', אבל מבטיח מאוד. באמת הגיע הזמן שהסאטיריקנים האינדיאנים (דתיים לאומיים, כן) יצאו מהחורים. בהצלחה!. חיים ולדומירסקי מסר בתגובה לתחביב החדש כי הוא החליט לעסוק בסאטירה בעקבות אחד מגדולי הסאטיריקנים בארץ: "לא עסקתי בכתיבה הומוריסטית עד שקראתי פעם אחת את גדעון לוי והחלטתי שגם אני רוצה לכתוב נונסנס".

בריחת המוחות 2
מנחם בן ואראל סגל מתווכחים ביניהם מה יותר מטומטם: האח הגדול או להיות אוהד של ביתר ירושלים. מנחם בן אומר שהאח הגדול מספק אחלה רגעים מרגשים וסג"ל מקשר את אלבר קאמי, אקזיסטנציאליזם, וכו' לדרמה הגדולה שיוצר המשחק. אוקי..

אמר ל: חבריו/מקורביו/משפחתו
רועי שרון פרסם כתבה עם החייל אריה ארבוס זה שהניף את הכרזה בכותל. לארבוס כנראה אסור היה להתראיין, כי טכנית, למרות שזרקו אותו מהצבא יש עליו הגבלות להתראיין. אז שרון עקף את כל הסיפור הזה כשהוא מציין כמעט בכל פסקה "ארבוס סיפר לחבריו" "אמר למקורביו" "סיפר לבני משפחתו" וכו'. לא ראיון רשמי עם עיתונאי ומרואיין, אלא ליקוטי דברים ששרון כביכול שמע מהסביבה הקרובה של ארבוס. דרך נהדרת לעקוף צנזורה.

הו הא מה קרה יואב שורק הוריד כיפה
כתבה מרתקת במיוחד הייתה שבת במקור ראשון. שני עיתונאים ותיקים בעיתון ראיינו אחד את השני (מה קרה? היה מעניין)
היו אלה צור ארליך ויואב שורק. לשורק יש מהפכות בראש, הוא רוצה התחדשות יהודית עכשיו, זה כולל להוריד את הכיפה והקרבת קורבנות. לקריאת הראיון כאן. ותודה לתומר פרסיקו חוקר דתות ופעיל שמאל (תעיוש?) שהפנה אותי לכתבה.

REVOLUTION NOW (שורק)

לגבי תומר פרסיקו. הבנאדם נסע עד אפרת לישיבת שיח יצחק כדי לשמוע את יואב שורק ושאר רבנים מהציונות הדתית (הרב מלמד, הרב גיגי וגם הרב החרדי הרב שלמה דייכובסקי היה שם). וזה לא היה לו קל לנסוע לשטחים הכבושים ("הגזולים"). אבל היה שווה הוא כותב בבלוגו "לולאת האל". מה שמחייב אותי לשאול שאלת תם: שמאלני עצבני וממושקף שנוסע לשטחים הכבושים כדי לשמוע שיעור תורה זוכה לשכר פסיעות כפול???

זה גם המקום לספר שלעיתונאי צור ארליך יש בלוג ("מהמחסן של צור ארליך") שם אפשר לקרוא את כתבותיו (כתבות ישנות בנות שבועיים ומעלה) וטוריו ממקור ראשון.

יום שבת, 9 בינואר 2010

ארץ מתחנפת, 'סרוגים' - תופעות לוואי, הבעלים של רדיו"ש, אדונים ומשרתים, ציפי חוטובלי, ו'במחנה' עדיין תקועים בעבר

אדוני ה'ארץ'
1. חגי סגל נכנס במערכון של ארץ נהדרת. סגל כתב (כמו שכתבתי בזמנו איך לתקוף את המערכון) - על חוסר האומץ של הכותבים, על ההיטפלות לציבור חלש ומושמץ. הכול כמובן נכון. רק חבל שסגל פרסם את המאמר במקור ראשון, הרי יש לו טור בידיעות אחרונות! שם זה המקום להתפרע נגד 'ארץ נהדרת'. מר סגל, אנחנו יודעים שאתה צודק אבל מה עם קוראי ידיעות?? במקום זה, סגל כתב חצי טור בידיעות על זה שהערבים עדיין רוצים את חיפה.

2. זה כל כך היה ברור וצפוי שיהודה נוריאל מידיעות יגן על אדוני ה'ארץ' (נהדרת) בשם חופש הביטוי וכאילו אידיאליזם וכו' וכו'. כצל'ה שיחק לידיהם של האנשים הצפויים.

3. אריאל שנבל גם ביקר את המערכון, רק שלדעתי, התקיפה הייתה בנקודה הלא נכונה. שנבל כתב על הניסיונות של אדוני ה'ארץ' להילחם ב"תרבות ישראלית אלטרנטיבית": "מי שחושב שיוצרי 'ארץ נהדרת' בחרו סתם במקרה בעיתון הזה ולא באחרים, תמים או מיתמם. לכותבי 'ארץ' אג'נדה ברורה פוליטית ברורה.. לא מעניין אותם להילחם בימין הקיצוני, כי ברור להם שלא שם טמונה הסכנה לשלטונם חסר המעצורים בתקשורת.. הם יודעים שאיום הזה מגיע ממקומות כמו 'מקור ראשון' שמטפחים תרבות ישראלית אלטרנטיבית". לדעתי האישית, אין פה מגמה מכוונת או קונספרטיבית אלא פחדנות והתיישרות  עם הממסד התרבותי הקיים: הכה במתנחלים ונמחא לך כפיים.

השפעת מתפשטת
כולם כותבים ומדברים על סרוגים. שנבל עם טור על התוכנית, אליישיב רייכנר מראיין את אוהד קנולר, תוכניות ופורומים יעסקו בתוכנית. בקיצור, שפעת הסרוגים מתפשטת. אבל מה שהכי עיצבן אותי השבת זו הפרסומת של "פורום נשים למען הקהילה" שצדה את עיני - על עוד פאנל מייגע עם יוצרי הסדרה ושחקניה בהנחייתה של עתונאית (משלנו! כמובן) שרה ב"ק - "סרוגים, טוב או רע לסרוגים?". כאילו מהההה??? רבויינו של עויילם, מה אתן רוצות? הרי כבר דנו בזה והוציאו מזה את המיץ! איפה הייתן שנה שלמה שכולם טוחנים את הנושא? ובכלל מ'זתומרת "רע לסרוגים" איך זה יכול להיות "רע" כל כך הסדרה הזאת.. איפה הרוע? גם אם היא לא מציגה אותנו כאנשים הכי מושלמים - למה להשתמש במילה "רע"?. הוי רבויינו...

אחינו, יש פה דיון על 'סרוגים'. להעיר אותך? לא? לילה טוב

הבעלים של רדיו ישראל
צביקה שלום הוא הבעלים של תחנת הרדיו החדשה "רדיו ישראל". הוא אחיו של סילבן שלום, ליכודניק, חובש כיפה ובבעלותו תחנות רדיו נוספות כמו רדיו תל אביב, רדיו חיפה ורדיו דרום. כשהוא הפך להיות הבעלים של רדיו ת"א התחוללו שינויים גדולים בתחנה. המנכ"ל התפטר. ברמן, טייכר, זרחוביץ'  ועוד שדרנים נוספים עזבו. אנשים מרדיו ישראל מספרים ששלום רוצה לקרב את הרדיו יותר למיינסטרים, אל העמך, פחות צפובוניזם תל אביבי יותר ישראליזם. המהלך שלו לרכישת רדיו ישראל, הם אומרים, היה טיבעי. יהושע מור יוסף, מנכ"ל התחנה, מקורב לצביקה שלום. בעבר היה דוברו של אחיו השר סילבן שלום. אגב, יום א', תחל התחנה את שידוריה. בהצלחה.

"במחנה" עדיין חיים בעבר
נודע לי שיש כתב דתי אחד ויחיד בעיתון הצה"לי "במחנה". אך מה הפלא ותפקידו הוגדר לכתוב על ענייני הרבנות וכיוצא בזה. בעוד שהכתבים הדתיים בימינו נמצאים בכל תחום מהפוליטי ועד לתחומים אחרים, מערכת במחנה משום מה עדיין תקועה באיזה עולם מלפני 40 שנה שדתיים צריכים לכתוב על מזוזות ורבנים. יאללה תתקדמו. 

אתה אמיתי, כאילו?
נדב הלפרין בחור צעיר מאוד ומוכשר מאוד (כתבנו עליו) החל לכתוב את מדור שליפות. אגב, סיפורון קצרצר, במערכת מעריב היו בטוחים שנדב הלפרין הוא הנפצה של תנועת ציונות דתית ריאלית. רועי שרון לא האמין שהלפרין באמת כותב את אותם טורים בנרג', ומדובר בודאי בתחבולה צד"רניקית. עד שיום אחד הגיע הג'ינג'י הצנום לבית מעריב וכתב שם רשימה לאתר. "אוקי, אתה אמיתי", הודו.

כולנו עבדים של מישהו
חנוך דאום נפגש עם עו"ד דובי וייסגלס בשבוע שעבר. שניהם דיברו על פטרוניהם הפוליטיים בעבר ובהווה. וייסגלס סיפר לדאום על מעשיות הגבורה של הבוס שלו, לשעבר, אריאל שרון, וכמה הוא היה גיבור וכל העם אהב אותו ושהוא קרא לדרור. ודאום סיפר על פטרונו שלו - נתניהו, ולמה לדעתו אין כמו ביבי בעולם. דאום כתב על המפגש ב'מוסף ידיעות' וגם הסביר למה ציפי ליבני היא לא כמו מופז - שהוא גבר גבר, וכמה חשוב שמופז צריך להיות שר בממשלה (גבר גבר! כבר אמרנו?). בדיוק כמו שביבי רוצה.

איך אוכל לשרת אותך, אדוני?

רק בישראל (ציפי חוטובלי)
לא מזמן סיימתי לקרוא את הספר של דן מרגלית "התפכחות". יש הרבה מה להגיד על הספר אבל השבת נזכרתי בנקודה אחת, מצחיקה ועצובה בו זמנית. יוסי ורטר מ'הארץ' כתב על הצעת החוק של חוטובלי - לא לאפשר לעבריינים מורשעים להיכנס או לחזור לבית הנבחרים. ורטר כתב על השמועה שמסתובבת במסדרונות שזו הנקמה של חוטובלי באריה דרעי. הרי דרעי לא יכול היה לסבול את חוטובלי על כך שהיא חלקה עליו במועצת החכמים ולא קראה לו "רב" אלא "מר דרעי" והייתה מתקנת אותו בציטוטים ומקורות מהגמרא. דרעי ניסה ללחוץ על מרגלית להעיף אותה, מרגלית לא רצה ודרעי עזב. עכשיו, כך לפי "השמועה", חוטובלי רוצה "להחזיר" לדרעי ולנעול את שערי הכנסת. חוטובלי מכחישה כמובן.

בכל מקרה בספר של מרגלית מסופר על טומי לפיד ודנקנר שגם הם לא אהבו את חוטובלי בלשון המעטה, והיו נוהגים לחקות אותה כשהיא מדברת. לפעמים המצלמה הראתה את זה, לפעמים לא. וחשבתי לתומי בעודי קורא את אותם שורות, איך קורה ששר משפטים לשעבר ועורך עיתון מכובד מגיעים למצב כזה שהם מחקים בחורה צעירה שבסך הכול חושבת אחרת מהם.

עינת ברזילי מפרגנת לארמדיל (תרבות מעריב)
ואני חשבתי שרק אני מקדיש "צימוקים" פעם בשבוע לחנוך דאום. מסתבר שאני ממש לא לבד. הלו? חבורת ארמדיל? גם אני רוצה לקבל מנוי!

יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

מעלה - לא רק הומואים, הישבן של שאול, ערוץ 7 לא מתבלבל וחיים ולדווווומירסקי!

הידד במעלה
אחרי עשרים שנה, את עוד מנגנת, גיטרה ישנה את עוד מתכוונת, מבין המיתרים לטוב שבשירים - עוד לא נכתב. עוד אותו הצליל עוד אותו הטעם.. שמור כמו יין יין טוב... כן, בית הספר לקולנוע מעלה כבר בן 20. עינת ברזילי במעריב עם סקירה היסטורית על העליות והירידות החגיגות והנפילות. אמילי עמרוסי שומעת את כנפי ההיסטוריה בישראל היום, לא פחות. שבוע שעבר היו גם סרטי הגמר של מעלה. פרס החוויה היהודית (תודו שזה חתיכת שם!): למרים אדלר על סרטה "שירה". פרס חברתי ערכי: יוסף נובל "שומר הברית". פרס ציוני ישראלי: "פרלמנט ארוחת בוקר" גולן רייז. פרס חבר השופטים: אליאב מייסון "אבא ציפור". הסרט הטוב ביותר "71 מטר מרובע" אלירן מלכא. פרס עריכה: נילי ברוייר. פרס צילום: אלי זינגר. פרס הקלטת קול: אלון אהרון.

ולא , לא כל הסרטים על הומואים דתיים.

רדיו ישראל: שששששש
מה קורה שם? מי נמצא שם? מתי עולים? יום שישי? - אולי.. לא יודעים. שקט, סודיות. ניסיתי לחלץ קצת צימוקים.. מה הולך להיות ברדיו החדש הבא עלינו לטובה.. דממת אלחוט..? מה החשש? - "שהסמולנים לא ידפקו ת'עסק".... טוב, בינתיים אומרים לנו לחכות בסבלנות.. בכיפה קצת מרחרחים בעניין (אפרת רוט הלוי)...

חנוך דאום הכול אישי
חנוך דאום על עוזי ארד "האיש מסוכן לישראל. האיש ניחן במוגבלות רגשית בולטת. נטייה מדאיגה להתפרצויות. סף גירוי נמוך. רגזנות כרונית ועיסוק אובססיבי למדי בדימוי העצמי" (כך מחבר הספר אלוהים לא מרשה...). בקיצור, חנוך דאום הוא לא עיתונאי.

ועוד משהו הוא כותב, "כידוע לקוראי טור זה אינני ממבקריו של ראש הממשלה". בודאי שלא. אתה הרי החבר שלו. עיתונאי-חבר. בעצם סתם חבר.



ערוץ 7 נו באמת...
מעריב סותם את הפה לטוקבקיסטים? צועקת כותרת באתר ערוץ 7 על צנזורת הטוקבקים של אתר NRG. מעריב כידוע פרסם שני עמודים גדולים מאוד בשבת כנגד "הביביתון" עיתון ישראל היום כלשונם (בן כספית כתב מגילות.. מגילות! חפרפרת שכמותו) והמאמרים פורסמו באתר העיתון. הטוקבקיסטים מחו נמרצות ומעריב צינזרו. והנה ערוץ 7 קופץ כנשוך נחש (דלית הלוי) איך יכול להיות? מה זה? צנזורה? במדינת ישראל? סתימת פיות! אז התשובה היא כן! צנזורה! כמו שערוץ 7 מצנזר מאמרים שלא לרוחו..(עיינו פרשת אמירה דור/שושי גרינפילד). ועוד נקודה חשובה: אנא תנו קרדיט למי שחשף את העניין. למיטב הבנתי, ולווט אנדרגראונד פרסמה את עניין צנזורת הטוקבקים ראשונה.

שאול יהלום, הישבן, האסלה והסיקור..
אילן מציק, מעריב, מתאר את פציעתו של שאול יהלום בכזאת דרמטיות כאילו מדובר בפיגוע (יש עדי ראייה ומתנדב ממד"א שמתאר מה היה שם) ובכלל כל העיקצוצים שנשלחים בכתבה מאוד ברורים ועדיין, גם אחרי התיקון, אפשר לחוש בהם: ציטוטים: "יהלום החליק מסיבה לא ברורה" - הוא באמבטיה לכל הרוחות! רטוב שם!..

"כתוצאה מהנפילה נשברה האסלה" - ומיד עולה בראש השאלה איך אפשר לשבור אסלה... ומציק כאילו רומז אם אתה קרנף אתה יכול לשבור... "הוא איבד לפחות שני ליטר דם" - כל כך עסיסי הפרט הזה.. "החדרנו לו כמויות גדולות של נוזלים" הכול גדול בכתבה הזאת...ועוד אחרי זה הם פרסמו התנצלות..

וסתם שאלה שכולנו שואלים: עורך מדור יהדות, יצחק טסלר, מה קשורה הפציעה בישבן של שאול יהלום למדור יהדות? יש הרבה ישבנים שנפצעים בישראל רק הישבן של שאול מקבל כתבה במדור! האם הישבן של שאול אדום יותר?..הא...????

דתילי, לעומת זאת, טיפלו בישבן של שאול בעדינות וברוך כיאה למפדלניקים הרואים מפדלניק בצרה (שאול יהלום נפצע באורח בינוני - כל כך סטרילי). אבל גם הם הלכו קצת רחוק. הם החליטו לספר לנו כמה ילדים יש לשאול יהלום, מה הוא עשה בעבר, ומה קורה איתו היום.. ואני אומר חבר'ה! הוא עוד לא מת! חדל! הוא רק נפל על האסלה שבר אותה ונחתך כתוצאה מזה. זהו.

שאול, אני שברתי הרבה דברים בחיים שלי ובכל זאת לא הגעתי ל-NRG יהדות. זה בגלל שאני ירוק?

נקודה.
חגי סגל בפרץ נוסטלגי על עיתון נקודה והשינוי מצד הציבור הדתי לאומי לעולם התקשורת. (נשתדל בלי נדר לסרוק את המאמר).

ולדומריסקי!
הנה תגובה שקיבלתי למייל שלי מחיים ולדומירסקי לגבי אותו פרק בסרוגים שמסתבר שגם הוא ראה אותו ולא חש בטוב..:



"ראיתי גם את הפרק האווילי הזה בסרוגים. איזה עומק! איזה צער היה בעיניו של נתי - 'הוא לא הספיק'... בוווועעעעעעעעעעעעע

גם אם..
אני אהיה במילואים...
בעמדה מבודדת...
בלי קליטה לסלולרי....
בלי ספר
(וכמובן ללא מחבלים)
ומישהו יביא לי את כל העונה השניה של סרוגים...
אני אעדיף להמציא לוח סודוקו ולפתור אותו בעצמי (ואני שונא סודוקו) מאשר לראות את ה:בוווווועעעעעעעעעעעעעעעעעע

זה היה חיים ולדומירסקי

יום שבת, 19 בדצמבר 2009

האגו לא מרשה

זהו, סוף סוף המילואים נגמרו ואני חוזר לשגרה. אבל איזו שגרה? מלחמה! מלחמת הכול בכול ברק נגד הרב מלמד, בוגרי ישיבות הסדר שולחים מכתבים זועמים אלה לשר הביטחון ואלה לרב מלמד ליישר קו, רבנים חותמים על עצומות והציונות הדתית, כהרגלה בנושאים האלה, מתפצלת לשתי קבוצות עיקריות (כולכם מכירים אותם). אז אין שגרה.

כשקיבלתי כמה סמסים שצעקו כי אהוד ברק מפרק את ישיבת הר ברכה, כמו השעונים האהובים עליו, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא איך רבונו של עולם מכל השבועות המשעממים והמשמימים נתקעתי באיזה ג'אבל באמצע שום מקום נלחם נגד הרוח שעוד שניה מעיפה אותי ועוד כמה מילואמניקים בעלי כרס לא קטנה במיוחד, כאשר, ככל הנראה, אנו עומדים לצפות בסרט ההמשך למלחמת העולמות. איזה מנחוס.

אבל המנחוס החל להשתלט על נישמתי כאשר הגיע לעמדתי עיתון ידיעות אחרונות עם כל הכותרות האדומות על פרשת הר ברכה וכו' וטורו של חנוך דאום התנוסס באחד העמודים הראשונים. קראתי אותו כהרגלי ולא ידעתי מה לעשות עם העיתון.

חנוך דאום פשוט יורד נמוך. מלכלך ולא כותב לעניין. מקלל ומשמיץ כמו היה ילד קטן ומחוצ'קן. דאום לוקח את הסיפור עם הרב מלמד בצורה אישית מאוד ומגיב כמו אידיוט.

ציטוט מדאום: "לאחר שנים שבהן ליכך את פנכתו של אביו וכתב טורי הלכה לא מוצלחים במיוחד בעיתון של אמא שלו, הצליח מלמד סוף סוף להגשים את חלומו: לקבל כותרות משלו".

אוי וי איזמיר. דאום לא מסוגל לבקר עניינית את ראש ישיבת הר ברכה אז הוא החליט לערב את האמא שלו. בדר"כ רוב בני האדם מפסיקים להתנהג כך אחרי בית ספר יסודי אבל דאום כנראה לא הצליח להיגמל מהמנהג המגונה והכניס את האמא של הרב מלמד לתמונה. אגב, 99% מהקוראים החילונים לא ידעו מן הסתם על מה דאום מדבר איזה "עיתון של אמא שלו" וכו' כנראה הוא סמך על זה שכולם יודעים שהרב מלמד כותב בבשבע ואימו הרבנית שולמית מלמד קשורה לאתר ערוץ 7 באינטרנט.

הרב מלמד, אומר דאום, חולם בלילות "לקבל כותרות". איזה רוע. ממש מכוער. הרי הרב מלמד באופן עקרוני לא מתראיין (כמעט) לתקשורת. אם הרב מלמד היה רוצה להעיף כותרות לאוויר זו ממש לא בעיה גדולה מבחינתו. כמה מילים קצרות והוא היה עוקף בסיבוב מומחים גדולים לכותרות כמו אלעזר שטרן והרב יואל בן נון אבל ראש ישיבת הר ברכה בדרך כלל מסרב להתראיין לתקשורת וממילא לא יוצר כותרות.

עוד אומר דאום הזועם כי ספרי ההלכה של הרב מלמד "לא נמכרים ולא נחשבים למרות קידום מסיבי מאוד שהם זוכים לקבל במסגרת התקשורתית של משפחת מלמד". שוב דאום לוקח את כל הסיפור באופן אישי כל כך ובוחר הפעם לא לומר אמת לקהל הקוראים. הספרים של הרב מלמד בייחוד ספרי ההלכה מאוד פופלאריים בקרב המגזר (אגב, לפי סקר TGI גם הטור של הרב מלמד בעיתון בשבע הוא הכי פופלארי במגזר). שבוע שעבר הייתי במילואים ונהנתי מאוד מהספרים שהיו בבית הכנסת של המוצב. הסגנון הזה של כתיבת הלכה בשפה פשוטה וברורה היא ייחודית לרב מלמד ולמעט הרב עובדיה יוסף ששינה את הלימוד ההלכתי בעולם היהודי ספרדי אני מתקשה לחשוב על עוד ספרים הלכתיים שקירבו את הלומד לעולם ההלכתי הסבוך. אבל חנוך דאום באיזה מין התקף אישי אובסיסבי כלפי הרב מלמד החליט להתעצבן על החיבורים של הרב. מוזר.

טוב, זה לא הולך להיות נעים במיוחד לחנוך דאום אבל מישהו צריך לומר את זה כדי להעמיד דברים על דיוקם: לחנוך דאום יש שני חלומות מרכזיים: 1. להיות יאיר לפיד 2. להבדיל את עצמו באופן קיצוני מהעולם הדתי לאומי.

לגבי החלום הראשון "להיות יאיר לפיד" צריך לומר את האמת הוא נכשל כישלון חרוץ. למרות שהוא העתיק את סגנון הכתיבה הקליל והמבודח עם הטורים הממוספרים, דאום לא מצליח להיכנס לנעלי "מר קונצנזוס". אולי זה נובע בגלל חוסר המודעות של לפיד בכתיבתו. לפיד חושב שהוא קולה של הישראליות ואילו דאום מודע לעצמו ולמקומו ומאיפה הוא מגיע (שבט אינדיאני החובש כיפה לראשו). דאום מאוד מתאמץ להתאים את עצמו עם הליפידיות אבל בסופו של דבר מה שנשאר הוא חיקוי די עלוב ומשעמם רק עם כיפה סרוגה.

לגבי החלום השני דאום מתאמץ מאוד להבדיל את עצמו מחלקים מסוימים מהציונות הדתית וזו זכותו המלאה. הבעיה מתחילה כאשר הצורך להבדיל את עצמו הופך במהרה לאובססיה בלתי ניתנת לשליטה כאשר מולבשת עליה כביכול אידיאולוגיה של כאילו מרדנות וחתרנות. לרוב התוצאה מביכה.

כלומר, לצאת נגד תחלואי המגזר הדתי וכשלים מוסריים וחברתיים בתוך הציונות הדתית זה צעד מבורך ביותר למרות הכעס שזה מעורר בתחילה (ובדרך כלל קשה לנו לקבל ביקורת). אבל דאום מאבד שליטה בשלב מסוים. הספר המביך מאוד שלו "אלהים לא מרשה" לוקח אותך ממקום של ביקורת ראויה, חשובה ומועילה אל עולמות הזויים ומוטרפים שבשבילם נוצר הטיפול הפסיכולוגי. לא סתם אמר ירון לונדון שהחשפנות וההתערטלות של דאום בספרו היא כל כך גדולה שטוב היה אם הסופר הצעיר (והמיוסר כל כך) היה שומר כמה מן החשיפות לעצמו.


במוסף שבת כתב דאום שהוא קיבל מייל ממקורב לרב מלמד שאמר שמזל שאביו נפטר והוא לא רואה "איזה פרא אדם יצא ממנו". כמה נוראים האנשים האלה בסביבתו של הרב מלמד! משוגעים וקיצונים! אבל דאום שלנו.. דאום שלנו הוא כל כך מסכן, בואו נרחם ביחד על חנוך דאום הצעיר והמיוסר שלמזלו הרע גדל אצל האינדיאנים מעבר להרי החושך. עכשיו כולנו יחד בחיבוק וירטואלי: אוהבים אותך חנוך, אוהבים אותך.
אז כמו שאמרתי בהתחלה לא ידעתי מה לעשות עם העיתון של ידיעות והטור של חנוך דאום. המנחוס החל להשתלט על כל חלקה טובה בגבעה המקפיאה באמצע שום מקום. לפתע נפתרה הבעיה. חברי היקר ניגש אלי בריצה מטורפת כולו נוטף זיעה "אחינו, נגמר לנו הנייר טואלט! יש לך משהו?". תלשתי את התמונה של הרב מלמד מהטור של דאום והגשתי לידידי הוותיק. "קח אחינו, תהנה".


יום שבת, 28 בנובמבר 2009

חנוך בקתרזיס גם אנחנו

אמרתי לעצמי שאני לא אכתוב על חנוך דאום במוצאי שבת. כמעט כל מוצאי שבת אני מוצא את עצמי מתייחס לטוריו הממוספרים וצריך לדעת, כמובן, לא להפריז יתר על המידה... ולא להתעלק כל הזמן...

אבל אני לא יכול... באמת שלא... ניסיתי. אבל מה אעשה שכל שבוע הוא נותן אגרוף בפרצוף עם טיעוני המחץ שלו בכל מיני עניינים. אני רק אכתוב כמה משפטים מטורו אני אפילו לא אעיר עליהם משהו... אני אשתדל שבוע הבא להתעלם כליל....:

"לא, קוראים יקרים, העסקה הזו לא מסכנת את ישראל. אין איש שיכול להוכיח את התזה המופרכת הזו"

"אם לא נשלם על שליט, ירגיש החמאס חובה מהירה לחטוף חיילים נוספים כדי להחליש עוד יותר את ישראל"

"קשה לטעון שדווקא העסקה הזו תחזק את החמאס באופן בלתי הפיך"

"עסקת שליט תביא את העם כולו לקתרזיס בלתי נשכח של אור וטוב"

במשפט אחד: למה נראה לי שחנוך כתב את הטור הזה תחת השפעה של משהו שגרם לו לקתרזיס של אור וטוב?

-הרב-הפרופ' דניאל הרשקוביץ מכין את הקרקע לקראת העיסקה. במקור ראשון כתב שר המדע כי העיסקה מורכבת אך מותרת מבחינה הלכתית (משום מה מקור ראשון פרסמו את המאמר במדור התגובות)

פולמוס הסרבנים
-מאמר המערכת של מקור ראשון נכנס חזיתית בסרבנים ובתומכיהם. במאמר נכתב שמדובר בשיטות של השמאל ובהתנהגות ילדותית. כותב המאמר בחר לצטט את משה פייגלין, תומך סרבנים נלהב, ולבקר אותו על תמיכתו. האם זו גם הסיבה שטורו הקבוע של משה פייגלין הוגלה למדור הספורט?

-טור מעניין מאוד של עיתונאי הארץ בני ציפר על בני ישיבות ההסדר, לקרוא ולא להאמין. ומנגד רון בן ישי ממשיך את מאמר המערכת של מקור ראשון.


-חגי הוברמן חושף בטורו בעלון "מצב הרוח" חלק משמות המחבלים שאמורים להשתחרר בעסקת שליט. נאמר זאת כך יונית: הוא הרס לי את מצב הרוח של השבת.

חידוש עכשיו
- רועי שרון במוסף השבת של מעריב הביא כמה "דמויות מפתח" כלשונו שהתייחסו להקפאה של נתניהו ומה צריך לעשות וכו'. הארבעה: הרב חנן פורת, פנחס ולרשטיין, גאולה כהן ובני קצובר. עכשיו, כולם אנשים שבנו את ההתיישבות במו ידיהם, איו ויכוח על תרומתם ועשייתם ומה שהם מייצגים. דמויות מפתח כמו שכתב שרון. אלא שעם כל הכבוד צריך להתחדש כבר ומגיע לקוראי מעריב לפגוש דמויות חדשות בימין ובימין הדתי.

אין לי דבר נגד ולרשטיין אני לא משונאיו וממתנגדיו אבל הגיע הזמן להתחדש קצת ולשמוע קולות אחרים. אותו דבר לגבי שאר המרואיינים כולם דמויות מיוחדות אין ספק בדבר. אבל הקוראים צריכים להיפגש עם דמויות חדשות אחרות. יש עוד אנשים בימין ולא צריך להביא כל הזמן את הדמויות הממסדיות שאני לא בטוח כמה הקורא הממוצע יתחשק לו לקרוא אותם - שוב.

(אולי ואני סתם מעלה אפשרויות במקום להביא את 4 המייסדים היה שרון מביא 4 דמויות אחרות, חדשות, כמו: אביחי בוארון מתנחל חרד"לי, יפעת ארליך מתנחלת עצבנית לייט, הרב שרקי האינטלקטואל הרבני ואורי אליצור בתפקיד מתנחל ממסדי וחכם. מה רע? מגוון לא?)

קיבלתי כמה מיילים להעלות את הטור של אריאל שנבל - למה אין דתיים באח הגדול. בלי נדר יעלה.

יום שבת, 21 בנובמבר 2009

מה התקשורת הייתה עושה בלי מתנחלים?

יתכן שהייתה יוצאת לפנסיה. פרשת הסירוב של מיטב חיילנו להרוס מאחזים פירנסה את עיתונות סוף השבוע. מעריב, ידיעות, הארץ, מקור ראשון, בשבע, עלוני שבת כולם דנים וחופרים בסוגיה.

העיתונאי בן כספית מצטייר כחופר הגדול ביותר. חבל שהוא לא קורא את כתבותיו של רועי שרון בימים האחרונים אז הוא היה מבין שהרבנים לא כל כך נמצאים בסיפור אבל בן כספית, שקיבל בלוג לאחרונה להמשך חפירותיו, סימן מטרה וחפר מסביבה. הנה מקבץ ציטוטים של כספית על הרבנים שוטפי המוח ועל תלמידיהם הרובוטריקים (משום מה הוא מאשים אותם בדיקלומים וקלישאות):

חפרפרת

"כשבודקים איך הגיעו לאן שהגיעו מתגלה המכבש. מערכת דורסנית ומתוזמרת של הפעלת לחץ כבד,שטיפת מוח ודרבון חיילים צעירים חובשי כיפה. בדרך כלל, בני ישיבות ההסדר" וזה רק הולך ומשתפר. מה קורה לחייל מתנחל שזוהה כבעל פטונציאל לסירוב? בן כספית מסביר (או חופר):

"אחרי שהחייל מזוהה כמי שיכול להרים את נס המרד, מתחיל המכבש להתגלגל עליו. עושים לו את המוות בבית הכנסת" (- איך עושים מוות בבית כנסת? לא מעלים לתורה?? לא מחלקים להם עלוני שבת?? הם לא מקבלים דג מלוח וקיגעל? מה עושים להם לכל הרוחות!!)

"שולחים שליחים שוטפי מוח מקצועיים. מרימים טלפונים. גם באמצע הלילה. הודעות טקסט, מיילים, טוויטירם (אני שם את ראשי שלחלק מהם אין מושג מה זה טוויטר אבל אם בן כספית אומר הוא בטח יודע. אגב, גם לי אין מושג בדיוק מה זה טוויטר...) "הכול מגויס למאמץ 24 שעות ביממה סביב השעון. עד שהוא מבין מה צריך לעשות כדי לקרב את הגאולה"

ואז מגיע הטוויסט. הכספית סותר את עצמו.... הרבנים שוטפי המוח הוא אומר הם למעשה חסרי כוח...

"אין עליהם מרות של אף אחד. מועצת יש"ע? אין דבר כזה. גם הרבנים כבר לא מה שהיו פעם. אין רב אחד מרכזי, פוסק, שכולם מסתופפים סביבו". ועל זה אומר גיא זוהר: מבולבלים? גם אנחנו.

-הילכו אורבך ודאום בלתי אם נועדו?

חנוך דאום בטורו הממוספר בידיעות:

"הרב וולפא - יש דבר כזה, והא די ביזארי, הוא קורא לעצמו "ראש המטה להצלת העם והארץ" קצת יומרני, הלא כן?"

אורי אורבך (אקס ידיעות) במקור ראשון:

"יש משהו מגוחך ובטעם רע במיוחד במענק הכספי הנדיב שהרעיפו אנשי "המטה העולמי למען שלמות העם והארץ" (איזה שם מפואר!) למפגיני גדוד שמשון בכותל המערבי. אותו גוף של הרב וולפא החבדניק משלם הרבה כסף לכל מניף שלטים".

-חנוך, אתה כזה מזעזע אנחנו לא יכולים יותר

ובחזרה לדאום. כמה ציטוטים מטורו הכל כך פרובקיטיבי. מזעזע. היסטרי. חוצה גבולות. חתרני. אומר את האמת בפנים ללא מורא ומשוא פנים. תחזיקו חזק.

"אם ילד בן 18 יקבל 30 ימי מחבוש וייצא משם עם 30 אלף שקלים בחסות איזה תורם קוקו של תנועת נאמני קיקי היכן פה העונש?" (תורם קוקו של נאמני קיקי - חזק!)

"אומללה הרבה יותר ההחלטה של הרבנים כדוגמת הרב לבנון מאלון מורה לתמוך באותם תלמידים.. כמה נורא לראות קבוצה קטנה של רבנים חשוכים ומתחרדים מכרסמת באתוס נפלא כל כך" (איזה אומץ, הוא קרא לרב לבנון חשוך ומתחרד)

"הציונות הדתית חייבת לבער מקרבה את תופעת הסרבנות, ורבני ישיבות ההסדר מוכרחים להוציא את האצבע מהישבן ולהתחיל להשמיע קולם" (די חנוך, "להוציא אצבע מהישבן" - אתה כל כך חתרני).

-כבוד הרב נגד הסרבנים? מצויין!


הרב רונצקי שעיתון הארץ מנהל נגדו לוחמה פרטית זכה לכתבה די אוהדת במוסף ידיעות השבת. בדרך כלל התקשורת מזכירה את הרב רונצקי בהקשרים שליליים כאילו הוא רוצה להחזיר בתשובה את הצבא, ושהוא מתנשא על חילונים וטוען כביכול שדתיים יותר טובים (יש איום בתביעה דיבה מצד הרב נגד 'הארץ' בעניין הזה), ובנוסף טענו לא מזמן העיתונים שבמבצע עופרת יצוקה הרב רונצקי חרג ממילוי תפקידו. הרמזים היו יותר מעבים והרב הואשם כאילו הוא שילהב את חיילי צה"ל להשמיד ולאבד ביום אחד פלסטינים נחמדים וחפים משפע. הרבצ"ר הואשם בשטיפת מוח דתית ומסוכנת וכמובן לא אשכח את אור הלר מערוץ 10 "הרב רונצקי הביא כמויות של תהילים לחיילים במהלך המבצע" (רב סורר שכמוהו...)

אז מה פתאום כתבה אוהדת??

הרב רונצקי נגד סרבנות ובעד להעיף את החיילים מנחשון מהצבא. לדעת הרב סירוב הפקודה יפורר את הצבא מבפנים.

אם כן הרב נגד סרבנות! מצויין, אז אתה משלנו, מגיע לך כתבה אוהדת בידיעות.




יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

החבר הלא אנונימי של חנוך דאום; חגי סגל מסביר למה אנ"ש לא מדברים על פנאן ותגובות הגולשים

כך כותב חנוך דאום במוסף 'ידיעות אחרונות' מהשבת: "במהלך משחקה של נבחרת אנגליה קיבלתי אס.אם.אס מאחד מבכירי הקהילה ההומו לסבית שביקש את המייל שלי. בערב ראיתי שהוא שלח לי מייל מכובד ומרגש, בו אמר, בעקבות שמועות כאלו ואחרות הנמצאות תחת צו איסור פרסום, כי גם אם יתברר שרוצח הנערים בבר נוער מגיע ממגזר כזה או אחר לא נכון להתנפל בעקבות כך על מגזר שלם."

לא ברור למה דאום לא מספר ש"הבכיר בקהילה ההומו לסבית" הוא לא אחר מאשר גל אוחובסקי ששלח את המייל הזה לכל העולם ואשתו. אותו מייל התפרסם באין ספור פורומים ובלוגים כולל עבדכם הנאמן. בנוסף, פרסם אוחובסקי את אותו קול קורא "לשמור על איפוק" ו"למנף" את הפרשה לטובת אהדה ותמיכה בקהילה ההומו לסבית בעיתון טיים אאוט.

למרות צו איסור הפרסום, הפרשה, כולל פרטיו של אותו חשוד הסתובבו ברשת בפורומים ובבלוגים. השמועה, שהרוצח הינו מתנחל-חרדי-ימני-קיצוני החשוד גם במטען שהונח בפתח ביתו של פרופ' שטרנהל, עשתה לה כנפיים ונראה היה כי ימים לא טובים הולכים לבוא. המתנחלים החלו בפעולות התגוננות: הוקם מטה דוברות מטעם הישוב שילה, השכן לישובו של החשוד (שבות רחל), ומנגד אפשר לקרוא בפורומים ובלוגרים של אנשי שמאל ותומכי הקהילה ההומו לסבית על התיעוב והמשטמה שכמה מהם רוחשים לציבור הדתי/חרדי/מתנחלי/ימני. טעימה קטנה לשנאה אפשר למצוא בבלוג של חנה בית הלחמי ("פמינסטית, שמאלנית, אשת מקצוע" - כך כתבה על עצמה), "האישי הוא פוליטי", שברור לה כי הרוצח מגיע מההתנחלויות ("אלא מה", כלשונה). בהמשך היא מספרת כי היא "מתביישת בזה שהיא ושר הפנים אלי ישי מאותו עם", רחמנא ליצלן, וגם רומזת ששמו של הרוצח דומה לשם "שליסל" אך מיד דואגת להזהיר אותנו שבל נתבלבל מהשם התמים המזכיר את השטייטל בגלות כיוון "שהשטייטל הוא אחד ממרבצי הסדומואים האמיתיים של העולם הזה, אנסי ילדים ופדופילים שעבורם ישיבות הפנימייה החרדיות הן מכרה זהב".

אם כן, זו רק טעימה ממה שצפוי היה להיות השיח התקשורתי במידה והשמועות היו נכונות...

חגי סגל על פרשת פנאן: מוני מי?
חגי סגל מודה ומתוודה. לא היה לו מושג מי זה מוני פנאן עד לסערה שהתחוללה פה בשבוע האחרון. הוא גם מגלה שבזמן הסכמי אוסלו הוא פגש את יורם גאון עם עלמה צעירה והוא ביקש מגאון לומר כמה מילים לרדיו ערוץ 7. בסיום הראיון שאל אותו גאון אם הוא לא רוצה להציג כמה מילים לחברתו שלצידו. "מי זאת?" שאל סגל וגאון ענה: "עפרה חזה". ובכן, סגל לא הכיר גם את עפרה חזה (ושכוייח על גילוי הלב).

בדבריו יש הסבר מסוים לשתיקה של אנ"ש לגבי פרשיות פנאן, דודו טופז, אסי דיין וכיוצא באלה: "בהנחה נטולת ענווה שיש בארץ עוד מכה אזרחים כמוני אשר לא שמעו על פנאן ולא רוצים לשמוע מילה אחת נוספת על טופז, מותר לתהות אם יש הצדקה לעיסוק התקשורתי האדיר במותם של השניים. הוא גובל בכפייה תרבותית".

ובהמשך, "כשאתה מכריז אבל לאומי בעקבות מותה הטרגי של זמרת, ומתעלם כליל מפועלם של מדענים בכירים חיים או של אושיות לאום אחרות, אתה כופה את הרגליך התרבותיים על ציבור עם הרגלים אחרים. אי אפשר להכריח אותו להתאבל על גיבורים לא לו ולהתבוסס במורשתם ימים ארוכים".

הארות הגולשים
הגולש בועז אומר כי ערוץ 7 לא היו הראשונים לפרסם על מרד הטירונים משמשון אלא רועי שרון שפרסם את הכתבה במעריב ביום שישי. ערוץ 7 העלו את האייטם לאתר בשעה 6:00 בבוקר בדיוק.

עורך ערוץ 7 המליץ לדוס ווטש להתבטא "בשפה יותר מכובדת" בבלוג, ומלבד זאת לא רצה להגיב מדוע בחרו להוריד את התוכנית "תיבת הניגונים" כיוון שבערוץ 7 "נוהגים להגיב לידיעות לפני שהם מתפרסמות ולא לאחר מכן".

שבוע טוב!

יום ראשון, 18 באוקטובר 2009

חנוך דאום: שחררו מחבלים יהודים

פתחו שערים ושחררו את האסירים היהודים. חנוך דאום, איש רגוע בדרך כלל (אלא אם הוא כותב ספר) הציע הצעה במוסף השבת של 'ידיעות אחרונות' לגבי ביצוע עסקת שליט. דאום הציע שכדי שהצד השני יבין ויראה שיש מחיר לעסקה משני הצדדים צריך לשחרר מחבלים יהודים: "אם המופרעים שלהם מסתובבים חופשי זה יהיה דינם של המופרעים שלנו" כתב דאום.

לא ממש ברור מה רוצה דאום.. אני ממש לא רוצה שיסתובבו לידי מופרעים. אנשים שרצחו פלסטינים, שאחד מהם, כמו שדאום מספר, חברו מהישיבה התיכונית "רוצץ גולגולת של רועה צאן ערבי באבן גדולה" וטיפוס נוסף שהכיר "הניח מטען ליד בית ספר ערבי במזרח ירושלים" - יצאו לחופשי ויהלכו כאחד האדם... למה? למה לשחרר את כל הפסיכים החוצה?

הרי אז, האזרחים הפשוטים, כמוני, מפסידים פעמיים (למעט העובדה ששליט יחזור הבייתה אבל שוב באיזה מחיר): א. מחבלים עם הרבה דם על הידיים ישוחררו בסיטונות ויחזרו ללא ספק למעגל הטרור ו-ב. פסיכים יהודיים ומופרעים יהלכו בינינו.. למה זה טוב???

דאום מנסה להסביר:

"בעולם מתוקן אנשים שחטאו צריכים לשלם את מלוא עונשם. אבל אנחנו חיים בעולם מורכב, שבו אנשים כמו גלעד שליט יושבים על לא עוול בכפם בחדר מחניק, ולעומתם רוצחים מטונפים כמו קונטאר מסתובבים כגיבורים בארצם ומחפשים שידוך.

זה לא חדש: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. התופעה הזו הרי הייתה כאן תמיד, וכדי לתקן אותה צריך לערבב עוד קצת את המציאות, לבלבל עוד טיפה את מערכות הצדק, וכן גם לשחרר מחבלים משני הצדדים. שחרורם של כ-30 עצירים יהודים יועיל להשתקת מתנגדי עסקת שליט, אשר יבינו שהמשוואה מעט יותר הוגנת. שחרורם של המחבלים היהודים חשוב גם כדי לייצר אמירה מול הצד השני, ולפיה אם המופרעים שלהם מסתובבים חופשי, זה יהיה דינם של המופרעים שלנו.

ולכל מי שמצקצק כעת (כמו דוס ווטש) וטוען שבשחרור מחבלים יהודים ישראל מכפרת על עוול מוסרי בעוול מוסרי אחר, נאמר את זאת: אלה החיים, ובפעם הבאה ראוי לישראל לדאוג שחייליה לא ייחטפו, ואם ייחטפו, ראוי לישראל לשחררם במבצע הרואי, ואם לא במבצע הרואי, הרי שעל ידי הפעלת לחץ בלתי מידתי בעליל.

משכל אלה לא נעשו האפשרות היחידה היא לשחרר מחבלים משני הצדדים, כמובן."

אותי זה לא שיכנע