איך הוא מעז? למען השם

הוא רק בן 15 וכבר כותב מדי שבוע מאמרים ב-NRG יהדות. הוא יותר ג'ינג'י מאליעד שרגא ובעבר הלא רחוק הוא היה פרשן לענייני חגים ב"חדר של חני". הוא גם צד"רניק (ציונות דתית ריאלית) גאה ויש לו הרבה מה לומר לציבור הדתי לאומי. אפשר להסכים איתו, אפשר לחלוק עליו - אבל חייבים להודות לנדב הלפרין יש ים של כישרון. דוס ווטש פנה לפובלציסט הצעיר לראיון היכרות וחזר נפעם.

(איור: אור רייכרט מקור ראשון)

"אם אני מכונת רייטינג אני יכול להיות מרוצה"

1. האם תוכל לספר לנו קצת על עצמך, מאיפה אתה מגיע? איפה אתה לומד?

- ג'ינג'י בן 15, נולדתי בראש העין ובה אני מתגורר. לומד בתיכון התורני - אמי"ת בר אילן שברמת גן.

נושא על גבי אלפיים שנות... נצר למשפחת רבנים שורשית, נין לגרא"ח נאה (שכתב את חיבורו הראשון בהיותו בן שמונה עשרה בלבד).
משתתף בסדנת שירה ופרוזה בהנחיית המשורר רוני סומק, במרכז התרבות בית אריאלה.

כתיבה על כל גווניה השונים היא אהבתי הגדולה, מכור למילים מאז שאני זוכר את עצמי, סוג של גרפומן.

למען הפיקנטריה, אספר פרט משעשע ומביך, בגיל 10 שימשתי "פרשן לענייני חגים" ב-"חדר של חני",שזה בערך כמו להיות אהוד יערי, רק של זאטוטים חובשי כיפה.

2. אתה בן 15 וכותב מאמרים ב-NRG למה? מדוע חשוב לך להגיד משהו?

- אשיב בשאלה: מדוע אתם בדוס-ווטש הכנסתם את עצמכם לבלוגוספירה הישראלית?

מובן, שיש לכם בכך מטרות ברורות, ברצונכם לעמוד על המשמר ולבקר את התקשורת הדתית לאומית וכו...

אך ישנה תשובה נוספת: אני מניח שלכל כותב באשר הוא, ישנו רצון עז לתרגם את זרם תודעתו למילים. על אף העובדה שאני רק בן 15, קיים אצלי הרצון הזה ולעיתים הוא בלתי מוסבר.

מעבר לזה, חשוב לדעתי שישמע קול צעיר, יש שיאמרו תמים, בתקשורת הישראלית בכלל והדתית בפרט.

רבים טוענים למולי, שלנער אין מספיק ניסיון חיים כדי להגיע לתובנות משמעותיות. אני גורס שדווקא תובנות "ילדותיות" שנעלמות כשהצעיר הופך למבוגר מפוכח, הן פעמים רבות צודקות, מציאותיות ומוסריות יותר.

3. איך אתה מגיב לטוקבקים (רבים מהם מפרגנים אך כמו תמיד יש גם אחרים..) מתלהמים?

- הטוקבקים, מטבעם, מכילים מוטיבים של משתנה ציבורית וירטואלית, כל דיכפין ייתי ויצווח. מאידך, יש בהם כדי לשמש מראה המשקפת את דעת הקהל. אני משתדל להתייחס בכובד ראש לתגובות הרציניות והמנומקות (לא משנה מה העמדה שמבוטאת בהן), הטוקבקים המחמיאים גורמים לי לחייך. מהסוג השלישי והנמוך של הטוקבקים אני מעדיף להתעלם, כמו במציאות, כך גם כאן.

4. מה אתה אומר לאלו שאומרים: "סליחה, ידידי הצעיר קודם סיים בגרויות ואחרי זה תאמר את מה שיש לך לומר..."

- זוהי שיטה מעניינת להתחמקות מהתמודדות עם הבעיות שאני מעלה בטורים שלי, לאנשים הללו יש לי רק דבר אחד לומר:

אולי סיימתם בגרויות וקיבלתם לבגרותכם אישור ממשרד החינוך, אולם, אתם עדיין אינכם בוגרים.

5. אתה חבר בציונות דתית ריאלית. מדוע? האם תוכל לספר איך התעצבה השקפתך הפוליטית..?

- השקפתי הפוליטית נמצאת בתהליך עיצוב מתמיד. כמו כל צעיר ישראלי, אני מושפע מחוויות הקיום שכפויות עלי בארץ הזו, כמו גם מהלימוד והחקירה הפרטיים שאני מקיים. קל לחלק אנשים בצורה שרירותית לשמאל וימין ע"פ אמירה מסוימת, אלא שמדובר בגישה פשטנית שחוטאת לאמת. השמאל והימין - שתיהן מערכות ערכים גדולות ומפוארות. במישור הערכי - וכאן אני טוען משהו שנוגד את הגישה המקובלת, קל לי יותר להתחבר למערכת הערכים ה-"שמאלנית" של הומניזם, ליברליזם וסוציאליזם, דווקא משום שאני נער דתי. הערכים שמייצג הימין יש בהם סכנה גדולה של אלילות, התמכרות לאדמה וללאום. במישור המעשי, אני משתדל ללקט לעצמי את מה שצודק ונכון בעיניי משני צידי המתרס. יש הבדל גדול בין הצד המעשי לצד התאורטי, משום שחשיבה מעשית היא חשיבה קןנקרטית - לכן, לא כל שמאלני יסתכל על ההתנתקות כמהלך צודק ולהפך.

ציונות דתית ריאלית, תנועה שבאופן מסוים יוצרת שילוב בין תורתו של הרב קוק לתורתו של ישעיהו ליבוביץ', מהווה כוח מאזן לתנועות קיצוניות וקנאיות בציבורינו ועל כן אני חבר בה. העובדה הזאת לא אומרת שאני מסכים עם כל מאמר שמזדהה עם התנועה, או עם כל סעיף במצעה.

כמאמר המערכון המפורסם של מונטי פייטון: כולכם אינדיבידואלים, אני לא.

6. אתה מרבה לבקר את ציבור הדתי לאומי. איך מקבלים את הביקורת שלך חבריך בבית הספר, בשכונה, בקהילה..?

-אני מקבל תגובות שונות ולעיתים גם משונות. מחברי בבית הספר זכיתי בתחילה לממטרים של גידופים משום שאני "יפה נפש". עם הזמן למדו להבין אותי, וכיום דעתי נשמעת וחשובה, ואני שמח שיש לי אפשרות להשפיע לטובה.

בשכונה ובקהילה המצומצמת אני זוכה לפירגון רב ועידוד, גם אם לא בכל פעם הגיגיי מקובלים, דבר שרק מדרבן אותי להמשיך בדרכי. יצא לי גם להיתקל בביקורות קיצוניות יותר, היו אנשים שהתריעו שאשלח לגיהנום. לא ידעתי אם לבכות, אז צחקתי.

7. מה אתה אומר על הטענה שאתה בעצם גימיק של NRG יהדות: בחור/נער ממש צעיר, עם דעות שמאלניות, יעצבן את הימניים והדתיים שיטקבקו את עצמם לדעת... ויהיה הרבה רעש...

- לי באופן אישי, לא מפריע להיות חשוב כגימיק כל עוד טוריי מתפרסמים ודעתי מושמעת. אני מאמין שבסופו של דבר דבריי מחלחלים גם אל נפשם של אלה המסתכלים עליי בתור גימיק. ברור שכל כלי תקשורת מחפש רייטינג, אם אני מכונת רייטינג, אני יכול להיות מרוצה. אם לא, זה לא מפריע לי.

מעולם לא כתבתי בשביל הרעש והצילצולים, אין בי פחד מאוונגרדיות, אמשיך לכתוב ללא לאות.

8. איפה נראה אותך בעתיד: תקשורת? פוליטיקה?

-תקשורת ופוליטיקה באות בחבילה אחת, התקשורת פוליטית, הפוליטיקה תקשורתית. בכל אופן, אני נחוש ולהוט להשתלב בעיתונות הישראלית ולתפוס לעצמי מקום של ממש, או לפחות מקום טוב באמצע.

ככלות הכל, אני בן 15 ועתידי לפני. כפי שכבר ציינתי, העיתונות והכתיבה בכללה, הן אהבותי הגדולות, אבל בכל זאת, אין לדעת אם אכנס לפוליטיקה מתישהו, שהרי בשנים האחרונות, כל עיתונאי שני הופך לחבר כנסת אפרפר.

למאמרים של נדב הלפרין ב-NRG יהדות