יום שבת, 31 באוקטובר 2009

מממ.. כן הכותרת באמת לא נראית טוב...

שר הפנים, אלי ישי, דורש בכל תוקף לגרש את העובדים הזרים. זכותו. יש הרבה היגיון בעמדתו ובדעת תומכיו. הבעיה היא תמיד בצורה הלא טובה שהוא מציג את טיעוניו. ישי אמר לתוכנית "פגוש את העיתונות", בערוץ 2, כי העובדים הזרים יביאו איתם מחלות ובעיות של סמים. כמובן, שמתוך חצי שעה של ראיון אלו המילים שצוטטו. ישי, גם אם הוא צודק בטיעון, לא יכול היה שלא להזכיר לרבים מאיתנו שבדיוק כך דיברו על יהודים לפני 60 שנה. ראיון רע מאוד לשר הפנים.

בבל מקרה ערוץ 7 הביא את האייטם עם אלי ישי והכותרת הייתה "ישי: העובדים זרים יביאו מחלות". כותרת מזעזעת שכמובן מציגה את ישי בצורה לא טובה בכלל:


אבל אחרי שבערוץ 7 הבינו שהכותרת בעייתית משהו.. והיא מחבלת במהלך של אלי ישי הם דאגו לעדן את הכותרת...



יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

כוכבי השבוע: הר הבית, רפול, קווי מהדרין וארץ נהדרת


זה היה השבוע של הציבור הדתי לאומי. לא הפסיקו לדבר עלינו. הכל התחיל במהומות על הר הבית שלפי ערוץ 2 (כן אותו ערוץ 2) החלו בגלל כנס של רבני הציונות הדתית שדנו, אוי ואבוי, על הר הבית. המוסלמים שמרוב חרדת הקודש לבית תפילתם החלו להתפרע והייתה חגיגה גדולה.

הכנס של הציונות הדתית סוקר בכלי התקשורת והרב שרלו שידוע במתינותו הרבה סיפק כמה כותרות (יש לו חוש לזה) לעיתונות. הרב שרלו במאמר בכיפה אמר שדווקא ארגוני זכויות האדם הליברליים הם אלו שצריכים לשאת את הדגל למען "חופש הפולחן" של הציבור היהודי במקום שהוא הכי קדוש לו מאז ומתמיד.

כאמור, סוגיית העליה להר הבית גררה הרבה רעש בתקשורת ואפשר היה למצוא הרבה מאמרים של אנ"ש בעניין. טובה אבן חן, טוענת רבנית, כתבה מאמר תגובה ליעל "אוהבת לעצבן וזה אף פעם לא נגמר לי" משאלי על קדושת הר הבית וגם עורך דתילי, עמיעד טאוב, התייחס לבית מקדשנו וגם קשר את חוסר הרצון של המדינה לקחת אחריות על הר הבית לטיפול הכושל של הממשלה בעניין העובדים הזרים.

אפרופו עובדים זרים. נעמה בן גיגי (דתילי) כתבה מאמר שהוא יחסית לא שגרתי אצל תקשורת אנ"ש שבכל מה שקשור לסוגיית העובדים הזרים אז בדרך כלל נוטים להחמיר ולתמוך בפעולות הממשלה (לגרש אותם). בן גיגי כתבה כי דווקא העם היהודי עם כל היסטוריית הנידודים והגירושים שעברנו, עלינו לגשת ולטפל בבעית העובדים הזרים בכל מלוא הרגישות שרק אפשר.

גם העיתון היומי של מקור ראשון הביא השבוע מגוון מסוים של דעות בעניין העובדים הזרים. היו אלה הרבנים ישעיהו מייטליס, יהודה גלעד והרב איתן זן בר.

מי נגד ומי בעד
עמנואל שילה, עורך בשבע, נגד אשתו של רפול, עפרה מאירסון, - שלא רוצה שיקראו לשכונה בנופי ציון בירושלים על שמו של בעלה. שילה אומר "רפול לא רק שלך גברת!".

אסף וול, YNET יהדות, נגד בר רפאלי ובעד החרדים. די עם כל 'החיציוניות' הוא אומר. אגב, כדאי לקרוא מאמר מאיר עיניים באתר פשקוויל המסביר למה כל הבלאגן עם גב' רפאלי הוא מזימה וספין של מפרסמי הרשת פוקס (משרד הפרסם של זרמון ההוא ממרצ שאמר לאחד האתרים החרדיים תודה על עבודת הקודש שאתם עושים...).

עיתון 'זמן תל אביב' של מעריב מפרגן לסרוגים. ציטוט: "הטבלה לא משקרת: שניים מתוך שלושת בתי הספר התל אביביים עם נתוני הגיוס הגבוהים ביותר לצבא הם תיכונים דתיים". ועכשיו כולם ביחד: אווווו מאמא!!


חני לוז,לשעבר מקור ראשון והיום יו"ר תדמית (הגוף שעוקב אחר התקשרות השמאלנית), בעד קווי מהדרין (YNET דעות). לוז מביאה דוגמאות למהלך החרדי מיפן וטוענת שיש בתקשורת יחס דתופובי.

הרב שמואל אליהו בכיפה: החיילים כן ראו את רחל אימנו בעופרת יצוקה.

נדב רט מכיפה לא נסחף בטרנד הירוק.

ורז קיל מדתילי יודע איפה כולם נמצאים מתי איפה ולמה (ולא רק היכן אכל מוטי זיסר ו גב' ליאורה מינקה יו"ר אמונה).

פולמוס ארץ נהדרת בשבת. NRG יהדות דש בסוגיה. זאב קם מתעצבן וד"ר אמיר חצרוני דווקא מבסוט מהעניין.

השמאל מתפלץ! כיצד נתנו לקרני אלדד להיכנס לקודש הקודשים


קרני אלדד זמרת ויוצרת ופובלציסטית ב'ישראל היום' כתבה מאמר (קרני אלדד מחפשת בייביסיטר) ב'הארץ' בו היא מתארת את חיבוטי הנפש שלה אם להעסיק בייביסיטר בשם.. סוהא..

"ניסיתי לדמיין מטפלת ערבייה לבני", מספרת קרני, "אין בעיה. מבחינה אישית היא נשמעת שיגעון, היא לא תלמידה בת 17 שנגעלת להחליף חיתול ותתעצבן עליו אם הוא יבכה, היא גרה קרוב (אז מה אם קוראים לשכונה שלה "עיסאוויה" ולא "הגבעה הצרפתית") והיא יכולה ורוצה לשמור עליו שעה ביום. אבל מה אם..."

לאורך כל המאמר מתארת קרני את חששותיה ופחדיה מהעסקתה של ערביה אצלה בבית. בסופו של דבר, למרות נחמדותה של סוהא, כפי שמספרת קרני, היא בוחרת שלא להעסיק את סוהא. החשש והפחד התגברו וניצחו.

"התקשרתי לסוהא. היא שאלה מתי ניפגש. אמרתי לה את האמת. שאני מפחדת. "ממה?" היא שאלה. "אני מפחדת להעסיק ערבייה", אמרתי. "אין לך ממה לפחד. את רוצה שניפגש ותראי שאין לך ממה לפחד?" אמרה. היא היתה כל כך נחמדה, כל כך אצילית. אבל לא יכולתי. הפחד היה חזק ממני. נתתי לו להשתלט עלי.

"'חשבתי על זה', אמרתי לה, "ואין לי בעיה שנהיה חברות, את נשמעת לי אחלה בחורה, אבל על הבן שלי אני מפחדת. סליחה. סליחה. זאת אשמתי", גימגמתי. והיא, שכולה מתיקות, איחלה לי שאמצא מישהי שארגיש אתה בנוח. איזה מועקה".

אם כן, ביי ביי סוהא..

בכל מקרה המאמר גרר תגובות עצבניות למערכת של 'הארץ' כיצד נתנו לקרני יד חופשית בעיתונם הרי זו פגיעה בקודש הקודשים.

ענת סרגוסטי, עיתונאית לשעבר והיום יחצנית של ארגון 'אג'נדה', הלכה רחוק וביקשה להאשים את קרני בפלילים: אפלייה על רקע גזעי.. (מה שגרם לי להרהר: קרני אלדד היא אדם פרטי ולא מוסד ציבורי זכותה להעסיק את מי שהיא רוצה, אז מה הקשר לפלילים..?) אבל הכאב הגדול של סרגוסטי היה על עיתון 'הארץ'. איך נפלו גיבורים ונתנו לימנית דתית מקום באכסניה הקדושה...?

אתר "יש תגובה" (אתר של פעילי שמאל) שלח את מטוקבקיו לרסס בתגובות עוינות את המאמר של אלדד:
"מזמן לא שלחנו לינק לעיתון "הארץ", אבל היום מתפרסם שם מאמר מפתיע באמת: קרני אלדד, כולה מתק שפתיים, מסבירה למה היא לא מוכנה לשכור מטפלת ערבייה. טקסט מדהים, מלא בחיבוטי הנפש של הגזענית המיוסרת. כרגיל, כדי להסיר את המסכה מספיק להחליף את המילה ערבי ביהודי, לחשוב שאנחנו באירופה, והופ, הכל נעשה ברור."

יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

אמילי עמרוסי לישראל היום, עידן יוסף קורא לרב המעללים - "רב" וצוות שמשון ויובב שוב גנבו את הצגה



אמילי עמרוסי אקס ערוץ 10 ומועצת יש"ע, תתחיל לעבוד בימים הקרובים בעיתון ישראל היום. לעמרוסי יצטרף העיתונאי נדב שרגאי שעד לא מזמן כתב ב'הארץ'. עמרוסי מככבת בתקשורת. הרבה פעמים אפשר לשמוע אותה בבוקר בתוכנית של קרן נויבך "סדר יום" וגם בהופעות שונות בטלוויזיה. אתמול ראיתיה חדה ועצבנית בתוכנית הגרועה של גל גבאי "עושים סדר"(גרועה בגלל הפנאלים החד גוניים של האורחים בתוכנית. גבאי מביאה אורחים שבעיקר מסכימים איתה ואחד עם השני. כך שזה ממש משעמם. אם מדברים על הפליטים בישראל, כל האורחים בתוכנית מסכימים שהם צריכים להישאר בישראל וגם באייטם עם עמרוסי כל הדוברים הסכימו שהחרדים ממש, אבל ממש לא בסדר. אפילו עודד בן עמי, מיסטר קיטש, מביא דעה שונה!!). עמרוסי דיברה על קוי מהדרין בנחרצות עמרוסית שאין לכך מקור ביהדות ולא אסמכתא במקורות. "הם פשוט נוטים להחמיר", פסקה.

רב מעללים
העורך המוכשר של אתר NEWS1 אתר התחקירים של ישראל, עידן יוסף, כתב מאמר לא שיגרתי שדוס ווטש מתנגד לו בכל תוקף. יוסף אמר שיש לקרוא לאליאור חן, אותו חשוד בהתעללויות, - "רב". יוסף מבקר את השר יעקב מרגי מש"ס שקבל במכתב זועם לערוצי התקשורת שיפסיקו לקורא לחן "רב" כיוון שאין לו הסמכה לרבנות. וכך כותב יוסף:
"הרבנות של הרב אליאור חן לא זויפה. היא בלתי תלויה, והרבה יותר אמיתית ממה שחושבים. חן הוא לא רב במרכאות, אלא רב אמיתי בשר ודם. ההסמכה הפורמלית מהרבנות אינה מעלה ואינה מורידה. לאיש השכלה רבנית ישיבתית, וחוכמתו כי רבה עד כי יש מן המכונים רבני שס שאינם מגיעים לשיפולי גלימתו. הוא הנהיג קהילה, ספג והתבשם מעולמה של תורה ושהה רבות בקרב תלמידי חכמים. העובדה כי בסופו של דבר הגיע לשאול תחתיות, אין בכוחה להמעיט מערכו. לא ניתן במחי יד למחוק את כל פועלו גם אם תורתו נעשתה לו סם המוות.
ובהמשך, "אלא שכוונות טובות לחוד ומציאות לחוד. מרגי אינו מבין את האופן בו הוא משחק לידיו של הרב אליאור חן. כבר כעת מנסים חן ופרקליטו לטעון כי הוא אינו רב, ובכך ליצור נתק בינו לבין חסידיו שסרו למרותו במעשיהם המרושעים. מה אתם רוצים ממני - יאמר - אני אדם פשוט, ולא היה בכוחי להשפיע על איש.

"לו היה הרב חן נחשד בהעלמת מס או במעשה אחר שאינו קשור לרבנותו, ניחא. אבל הזוועות שביצע ינקו מספרי חכמת הנסתר והדת אותה יצר בעזרת שמות האל, מעוותת ככל שתהיה. כל השמטה של התואר רב תהיה בבחינת הנחה עבורו, ואת הפרס הזה הוא לא יקבל ממני."


דוס ווטש מתנגד בתוקף
. אליאור חן איננו רב, אולי הוא מנהיג כת בדיוק כמו שמולנר ורוזנשטיין הם מנהיגים של ארגוני פשע אבל הוא לא רב. לא כל אדם שהיה לו שררה מסוימת נכתיר אותו בתואר רב גם אם הוא ממלמל פסוקים ומצטט דרשות כהלכה. לא כל אדם מזוקן עם פאות ארוכות שיש לו גם חסידים שוטים ראוי לתואר רב. לעניות דעתי, רבנות נקנית בזכות ההכרה של תלמידי חכמים בכוחו הרוחני של אדם מסוים ואחר כך מכירים בו רבבות עמך בית ישראל. אסמתכא לרבנות ממשרד הדתות גם היא לא מזכה בתואר רב, לדעתי. אז כשמגיע טיפוס כמו חן, אולי הוא מגיע מהחברה החרדית, גם זה לא בטוח, אבל "רב" הוא מעולם לא היה ולא יהיה. תודה לאל.

צוות שמשון ויובב מכים שנית
כרגיל הגיע יום הזיכרון לראש הממשלה המנוח יצחק רבין והתקשורת עטה כמוצאת שלל רב על הכופתאות והסוכריות שזרקו להם צוות שמשון ויובב הלא הם ח"כ בן ארי איתמר בן גביר וברוך מרזל.

התקשורת הרי צריכה משהו לכל הרוחות! אז בן ארי הודיע שהוא מחרים את הטקס האזכרה בכנסת. ובדרך פלא הגיעו כרוזים לתקשורת הקוראים לא לבני נוער לא להשתתף בטקסי ההנצחה. בוואלה הכריזו שהימין בישראל קורא להחרים את הטקסים לזכרו של רבין ובן גביר צוטט שם שהשמאלנים לא יצליחו לשטוף לנוער את המוח. אם כן, התקשורת וצוות שמשון ויובב ניזונים ונהנים זה מזה.


אגב, ערוץ 7 בצעד הפגנתי משהו תקע בכתבה הראשית כתבה על התפילות בקבר רחל. על רבין יהיה מאוחר יותר, כנראה.

(למעלה: אמילי עמרוסי (צילום: מירי צחי); רב המעללים אליאור חן; למטה צוות שמשון ויובב מכים שנים)


ישמור אותי האל מהגועל נפש


יש משהו יפה בתקשורת אנ"ש. שמתי לב לעניין כשצפיתי בערוץ 10 ובדיוק היה האייטם על הבאתו של אליאור חן, החשוד באין סוף התעללויות. ברוך קרא אמר למצלמה באיזה מין צליל של אדם העוסק בשליחות קודש ש"למרות שאליאור חן שותק לא יכולנו שלא לשאול אותו את השאלות שמטרידות את כולנו". ואז המצלמה עברה אל חן שישב במטוס ושתק, וברוך קרא רוכן מעליו עם המיקרופון. "אומרים שהתעללת זה נכון?". וחן שותק. "אומרים שהשקת אותם בעראק כשהם התנהגו לא יפה, זה נכון?". ושוב הוא שותק.

באותם רגעים נזכרתי שתקשורת אנ"ש אולי היא לא נוצצת, אולי היא לא מביאה סקופים מרתקים ופרשיות סוערות. אבל יש בה מידה של הגינות וגם טוהר מסוים להרחיק מאיתנו את כל הזבל'ה שיש מסביב.

זה לא אומר שלא צריך לדווח ולעסוק בפרשיות הפליליות הללו. זה לא אומר שלא צריך לשאול שאלות את מי שצריך, לכעוס על הממשלה ולרטון לאן הדרדרנו כל פעם מחדש. זה מותר, אבל השאלה מה המינון וכמה מרכזיות נותנים לאותם אנשים אפלים המככבים על המסך שלנו כאשר ילדינו הרכים צופים בטלוויזיה. מה בדיוק חושבים אותם עורכי חדשות כאשר הם מציגים לנו את שלל אביזרי הסדיזם ששימשו את אליאור חן וחבורתו? הנה המצלמה מתעקבת על חוטי ברזל והפטישים ועל התנור חשמלי והכתב אומר "זה התנור ששימש את אליאור חן. כאשר הילדים לא עשו כרצונו הוא הקריב אותם לתנור ועורם נחרך", את הטירוף הזה שידרו אנשי ערוץ 1 בשעה 17:00 אחר הצהריים.

ערוץ 7, דתילי, כיפה, מקור ראשון ובשבע (וכך גם שאר תקשורת אנ"ש) באופן עקרוני לא עוסקים בפרשיות פליליות מכוערות. הכוונה ב"לא עוסקים" - לא נותנים במה מרכזית לכל מיני מתאבדים, חולי נפש, שחקני קולנוע מסוממים או כוכבי טלוויזיה בריונים שאיבדו את שפיותם. נכון זה נוצץ, מסקרן, וכולם (כמובן שלא כולם) רוצים לדעת את הפרטים. אבל לתקשורת אנ"ש יש גבולות חיוביים הם לא מתעסקים במיץ של הזבל. איך רצח הרוצח וכיצד התעלל בקורבנותיו - לא כולם חייבים לדעת. לציבור יש לפעמים זכות לא לדעת.

אני לא רוצה לדעת ה-כ-ו-ל.

"לקראת היארצייט של רבין" איך אתה מסביר את התופעה הזאת??


נמשכת המגננה של אנ"ש לקראת יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין. הפעם, בני טוקר מראיין את חוקר התרבות, ד"ר דרור אידר, ומקדים את ההקדמה הבאה: "לקראת יום הזיכרון, היארצייט של יצחק רבין, מתפרסמים כל מיני כתבות פורסמו המכתבים של לאה רבין.. איך אתה מסביר את התופעה הזאת שמתרחשת פה מדי שנה בשנה?"

אידר חזר על הטענות הרגילות - שלימין, לניאו שמרנים, סותמים את הפה. שביבי הפך לרע המוחלט שלא סתם 'שלום עכשיו' החלו את "מפעל החשיפות" שלהם נגד אנשי ימין בדיוק בימים האלה. נקודה מאוד משעשעת בראיון הייתה שאידר אמר שנתניהו, אחרי רצח רבין, הפך לוולדמורט האפל, "אם נשתמש במונחים מהסדרה של הארי פוטר", ביבי הרע המוחלט.

אידר דיבר על כך שיום רבין הפך לטקס דתי, לריטואל קבוע שצריך למצוא את "המן" ולחבוט בו בכיכר העיר והתקשורת היא זו שמספקת את הרעשנים. "צריך להזכיר שבכל דור ודור אנחנו שונאים את האיש הזה ואת החבר'ה האלה..". ובהמשך, "יגאל עמיר קיבע את המעמד של רבין כמשיח הוא גרם לזה שהסכמי אוסלו התקבלו כתורה מסיני שאין לערער עליה. נזק לדורות." לסיכום, אומר אידר, שצריך עצבים של ברזל והוא מזהיר מפני הפרובוקציות כמו של 'שלום עכשיו'. הימין, הניאו שמרנים והדתיים קולם לא נשמע ואין להם פתחון פה ובמצב כזה, אומר אידר, אנשים חלשי אופי נגררים לפרובוקציות וכמו ילד קטן שסותמים לו את הפה מגיב באלימות בכעס.

ארא"ל סגל בטור על הידיעה במעריב שם פורסם כי בתי הספר הממלכתיים דתיים זוכרים יותר את יום פטירתה של רחל אימנו מאשר את יום הזיכרון לרבין, אמר כי אין פלא שזה מה שקורה כאשר משתמשים ביום הזה כדי להשפיל מחנה שלם:

"14 שנה מופנית אצבע מאשימה בחודש חשוון כלפי הציבור הזה, 14 שנה שמחנה אחד מתאחד בכיכר בסיסמה "לא נשכח ולא נסלח". המסר ברור: יגאל עמיר לחץ על ההדק, אתם שלחתם אותו. העובדה שמחנה השמאל בחר להגדיר את זהותו באמצעות הטלת אשמה קולקטיבית הביאה את המחנה שמנגד לפתח נוגדנים.

"במהלך השנים הנראטיב השתנה. תחילה שימש הרצח להצדקת מורשת אוסלו המדממת ושלילת הלגיטימיות של הימין. זוכרים את שלטי "הרצחת וגם ירשת" עם תמונת נתניהו? נדמה שהיה בהתנהלות הד נושן לדוקטרינה הנוצרית הטופלת על כלל העם היהודי את האחריות על רצח ישו. אשמתכם קבועה ונצחית, עד שתמירו את אמונתכם."

ערוץ 7 פרסם גם הידיעה את הבאה: רשת אמי"ת הנפיקה סידור מיוחד לציון יום השנה ה-14 לרצח רבין. בסידור נכללות תפילות מיוחדות ופרקי תהילים לעילוי נשמתו. אותה כתבה, פחות או יותר, פורסמה גם בYNET יהדות.

מה עם שאר ערוצי היהדות? דתילי כיפה שורש? שמעו על רבין? שתיקה רועמת.. אך עם יד על הלב, נראה שסיקור יחסו של המגזר ליום הזיכרון לרבין כבר נשחק עד דק מדי שנה בשנה... עד שנראה שכבר עייפנו...

יום שלישי, 27 באוקטובר 2009

אמנון שומרון דובר מנהיגות יהודית מגיב לדוס ווטש ומספר כיצד הגיע יצחק אוביץ למעריב


אמנון שומרון, דובר ואיש התקשורת של משה פייגלין ומנהיגות יהודית, מגיב על הפוסט של יצחק אוביץ ומעריב. הטענה של דוס ווטש, ואני חוזר עליה שוב, היא שמעריב העדיף לטשטש את עובדת היותו של אוביץ דתי ופעיל במנהיגות יהודית לא יצחק אוביץ. בודאי שאוביץ עומד מאחורי עמדותיו ואמונתו. השאלה הייתה על מעריב.

תגובתו של שומרון:

אבקש לעשות סדר בקונספירציה: כמי שמנהל את הפעילות התקשורתית של פייגלין ומנהיגות יהודית, התקשרתי אליו אחרי פרסום מאמרו בnrg וסיפרתי לו שהמאמר עורר גלים והופיע במלואו גם בynet כידיעת חדשות ויש הרבה תגובות וכו' וכו'. פייגלין מצידו סיפר לי שגם אליו הגיעו המון פניות ומכתבים כולל מחיילים ביניהם זה של יצחק אוביץ הממוען לשר הביטחון. את משפחת אוביץ, אמר לי, הוא גם מכיר מהיותם תושבי גינות שומרון, ישובו של פייגלין. את היות יצחק חייל בפלוגת גלעד שליט הוא קרא במכתב לראשונה. חשבתי מיד שטמון פה סיפור עיתונאי טוב ופניתי למעריב שגם חשבו כך. כל הניסיון למזער זאת בגלל שבעבר היה פעיל במנהיגות יהודית מגוחכת. גם ההגדרה "פעיל פוליטי ימני" הינה פומפוזית, מטעה וחסרת הקשר. במה היא מפחיתה את הסצנה הרגשית של חייל הנקרע בדילמה שאוביץ נמצא בה. מה היה מעלה ומוסיף לכתב אם הוא חוקר ומגלה שלפני כך וכך שנים הנער הצעיר יצחק אוביץ כתב מאמר או סייע בפריימריס לפייגלין. הרי כל הכתבה בנויה על זה שאת המכתב לשר הביטחון ישב וכתב בעקבות קריאת מאמרו של פייגלין אז למה צריך לנבור בעבר כאשר כבר בהווה מונח בפני הקורא הגילוי הנאות. גם הניסיון להציג את אוביץ כמי שמתבייש בדתיותו בגלל תצלומו עם הכובע, סרת טעם. למה שאוביץ יתבייש? ממתי שאלת שחרורו של גלעד שליט קשורה לסוגיית דת ומדינה. אדרבה, בעניין זה פייגלין, אהוד ברק וציפי לבני חושבים באופן זהה. בכלל, האם לדתי יש נחיתות בהבעת מחאה לעומת חילוני? למה שאוביץ יחשוב כך? האם יש סיבה שמעריב יחשוב כך?. או שעורכי אתר זה השומרים על אנונימיותם משליכים את תחושותיהם על אחרים. בכתבה מצוין שאוביץ גר בהתנחלות גינות שומרון אז הנה הכתב חושף שהוא גם דתי וגם מתנחל ולאוביץ ממש אין בעיה עם זה. להיפך.. יתרה מכך, ההחלטה לחבוש על ראשו את הכובע הצבאי עם סמל חטיבת השיריון היתה של הצלם ולא של אוביץ. אוביץ צולם עשרות תמונות פעמים עם כובע פעמים עם כיפה וההחלטה של מעריב להראות את השייכות הצבאית ולא הדתית היתה נכונה. אמנון שומרון

פרומו: תקשורת אנ"ש ויום הזיכרון ליצחק רבין


המונח הנפוץ בקרב תקשורת אנ"ש בכל הקשור לימים שלפני ואחרי יום הזכרון ליצחק רבין הוא "פסטיבל רבין". 'הבשבעים' (ערוץ 7+בשבע) החלו בהקמת ביצורים ומגננות מאותו פסטיבל של נרות, עצרות, איתן הבר הבלתי נלאה ושלום חבר וכיוצא בזה.

ח"כ יעקב כץ כצל'ה הי"ו אמר בערוץ 7 כי "חודש מרחשוון ונובמבר בפתח והנה ניתן האות לפתיחת אירועי חודש ההסתה וההשתלחות השנתי, כנגד הציבור התורם ההגון וישר הדרך ביותר במדינה". אכן מר מאוד חודש חשוון.

כצל'ה המשיך ואמר כי פסטיבל רבין זה הדבר היחיד שהשמאל מצליח לעשות בתקופה האחרונה: "השמאל..שהתפרק מכל ערך מוסרי וציוני, הנכשל בכל חזיונות השווא שלו, ואשר הביא עלינו רק תגבורת שנאת עמים.. חי רק מהנשמה מלאכותית שנתית מפסטיבל ההסתה הארסית השנתי כנגד כל הציבור הדתי, הערכי, הדבר היחיד שעוד מצליח לו."

נועם ארנון, דובר הישוב היהודי בחברון, סיפר על שילוב של פסטיבלים זה בזה "פסיטבל רבין" ו"פסטיבל המסיק" הפעם לעיתון המשוקץ 'הארץ' (שר"י): "אצלנו אומרים שבין י"א חשוון ל-4 בנובמבר זה בין המצרים, ימי הפסטיבל השנתי. כל שנה בתאריכים האלה נכנס פסטיבל המסיק לתוך פסטיבל רבין ומתחילים לגלגל את הסיפור". דוס ווטש אהב את המשל לבין המצרים :)

נובמבר האיום
פרופ' ישראל מידד, סגן יו"ר אגודת זכות הציבור לדעת, אמר ל'הארץ' כי נובמבר הוא זמן טוב להמצאת סיפורים:
"עובדתית, יש הרבה סיפורים סביב נובמבר. אני יודע על מקרה שמחזיקים אותו למעלה משבועיים לפני שמעלים אותו לאוויר. לקראת היום של רבין קורים כל מיני דברים מוזרים ומעלים כל מיני סיפורים שחלקם נכונים חלקם חצי נכונים וחלקם כלל לא נכונים."

גם עורך בשבע, עמנואל שילה, דיבר על "הפסטיבל" אך תהה מה קרה שהשנה הפסטיבל די דועך ולא רועש כבשנים עברו. שילה מעלה כל מיני אפשרויות אך מזהיר מפני מהלך מתוחכם של השמאל ששומר את הקלף המנצח שלו צמוד לחזה כדי למנף את הפסטיבל באיזו שערוריה תורנית. במקרה כזה מציע שילה להשיב מלחמה אחת אפיים:

"ראוי שהלקחים הללו יופקו, לא כדי להתחשבן על העבר אלא כדי להתכונן לקראת העתיד, הקרוב או הרחוק. כלי התעמולה וההפחדה שהופעלו לראשונה לאחר רצח רבין ממשיכים מאז לשרת בהצלחה את מאבקו של השמאל להכחדת כל עמלנו ומפעלנו, אשר בו תלוי חלק לא מבוטל מתקוות תחייתו הרוחנית והלאומית של עם ישראל בארצו בדור הזה. רק לאחר שתעוקר יעילותו של קמפיין ההסתה ייאלץ השמאל לשמוט מידיו את הקלף הזה, שכרגע הוא קלף מנצח. סביר להניח שקמפיין ההסתה הבא בוא יבוא, במוקדם או במאוחר. יש לקוות שהפעם הוא ימצא את הציבור הרבה יותר מחוסן, בוגר ומפוכח, והרבה פחות מבולבל ומבוהל."
וכמעט שכחתי את אליישיב רייכנר במדורו 'רייכנר ענייני' בnrg יהדות ש'"נכח במערכת ישיבה טיפוסית שבה נערכים ליום הזיכרון ליצחק רבין". רייכנר צינקני!

יום שני, 26 באוקטובר 2009

אנחנו על המפה?


זכינו לכמה התייחסויות מעניינות ביומיים האחרונים. הכוהנת הגדולה של הבלוגרים, דבורית שרגל, כותבת הבלוג המפורסם והידוע ל..(תבחרו בעצמכם..) VELVET UNDERGROUND כתבה על האייטם שהבאנו אתמול שיצחק אוביץ החייל שהחליף את שליט ויצא נגד המאבק לשחררו בכל מחיר היה פעיל פוליטי בקבוצת מנהיגות יהודית.

חנל'ה התבלבלה
עוד התייחסות מעניינת הפעם מחנה בית הלחמי (שמאלנית פמיניסטית אשת מקצוע וכו' וכו' וכו') שחושבת כי חגי סגל בכבודו ובעצמו הוא הוא, הוא ולא אחר כותב את דוס ווטש. זו מחמאה גדולה.. אבל ממש לא בכיוון וחוצמזה סגל הוא איש עיתונות הדפוס מה לו ולבלוגים... היא טוענת שהוצאתי את דבריה מהקשרם כדי להראות שהנה השמאלנים כולם שונאים אותנו אבל במקרה שלה אלו מן הדברים שאינם צריכים הוכחה.... מספיק לקרוא כמה פוסטים ולהבין לאן הרוח נושבת..


יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

יצחק אוביץ מחליפו של שליט שדרש שלא יפדו אותו אם יפול בשבי הוא פעיל ימין ממחנה פייגלין. מדוע פרט זה לא הוזכר בכתבה?


כתבה די מסעירה פורסמה השבת בעיתון מעריב. העיתונאי רועי שרון הציג לקהל הקוראים סמל במיל', מחליפו של החייל החטוף גלעד שליט בטנק 2 פלוגת מחץ. זו כתבה לא שיגרתית. רוב רובה של התקשורת מיישרת קו עם העמדה שיש לשחרר את שליט בכל מחיר. רועי שרון הביא סיפור שספק רב אם אפשר היה למצוא אותו בעיתונות הכללית (אני לא מדבר על העיתונות הימנית) ועל כך דוס ווטש מצדיע ללא ספק.

אבל בכל זאת הפריע לי משהו.. מקריאת הכתבה משהו קצת לא הסתדר לי. יצחק אוביץ, החייל הדי אמיץ (לא פשוט לומר את מה שהוא אמר בכתבה), צולם בכתבה עם כובע גדול. רק בהמשך מוזכר שהוא גר בהתנחלות גינות שומרון. המראה שלו עם הזקן הקצרצר גרם לי להבין שמדובר בבחור דתי עם דעות מוצקות, ימני, וכמו שאמרנו: אמיץ. בהמשך הכתבה כותב רועי שרון שאוביץ הרגיש צורך לכתוב מכתב לשר הביטחון בו הוא מבקש שלא יפדו אותו יותר מכדי שוויו. את המכתב הזה כתב אוביץ אחרי קריאת המאמר של משה פייגלין שגם הוא אמר שבמידה והוא יפול בשבי הוא מבקש ממדינת ישראל שלא לשחרר מחבלים עבורו. אוביץ הושפע מפייגלין, מה שגרם לי להרהר האם יצחק אוביץ הוא פעיל במנהיגות יהודית של משה פייגלין ולא סיפרו לנו על זה?

אז מסתבר שכן. אוביץ הוא פעיל בקבוצה הפוליטית של מנהיגות יהודית הוא השתתף בארגונים של הקבוצה בפריימריס וגם כתב מאמרים באתר התנועה (אחד מהם מלפני שלוש שנים בו הוא שולח מכתב לפייגלין ופורש לפניו את הרהוריו אם להתגייס לצבא או לא)

אוביץ מאשר שאכן הוא היה פעיל במנהיגות יהודית בשיחה איתו אמר לי אוביץ כי הוא מזדהה עם התפיסה של פייגלין ואכן הוא היה שותף בפעילות התנועה בתקופת הפריימריס בליכוד. כמו כן, שמו מופיע כרכז שטח באחד מדפי התנועה. אוביץ הוא גם סטודנט במכללה לאסטרטגיה ומדינאות יהודית בקדומים גוף ימני שמעביר הרצאות ושיעורים עם אג'נדה ימנית.

השאלה למה רועי שרון לא סיפר לנו שאוביץ הוא פעיל במנהיגות יהודית. למה הוא צולם עם כובע על הראש? האם היה זה כדי להסתיר את הכיפה? והאם זה עוד צעד בהתיישרות של מעריב ימינה. רוצה לומר: האם מעריב מעדיף להראות חייל "נייטרלי" ולטשטש את העובדה שמדובר בפעיל פוליטי ימני כדי לקרוץ לימין ומצד שני להישאר בקונצנזוס?

אוביץ אמר ל'דוס ווטש' ש'מעריב' פנו אל משה פייגלין אחרי המאמר שהוא פרסם ב.NRG; פייגלין ביקש את רשותו של אוביץ וכך הגיע רועי שרון אל הסמל מגינות שומרון.
אוביץ מספר שלא הייתה כוונה להסתיר את העובדה שהוא חובש כיפה סרוגה. הצלם, מספר אוביץ, רצה לצלם אותו בלטרון אבל אוביץ סירב בטענה שזה מוגזם ורחוק ולכן הצלם אלוני ביקש ממנו להביא את הכובע של הפלוגה, לפחות את זה. "לא הייתה כוונה להסתיר את הכיפה הצלם צילם אותי גם בלי כיפה אבל כדי שיהיה פריט שיקשר אתי לפלוגה הבאתי את הכובע", אמר אוביץ.

(למעלה יצחק אוביץ עם הכובע שמסתיר את הכיפה (צילום יוסי אלוני))

יוחזר שמו של מאיר בן מאיר עכשיו!



כן, גם YNET עושים טעויות מביכות. במשך שעות ארוכות (אני ראיתי את זה עוד מאתמול) מפורסם מאמר הדעה של מאיר בן מאיר על התביישותו במורדים מפלוגת שמשון. משום מה YNET פרסמו את מאמר הדעה הזה תחת שמו של העיתונאי קובי נחשוני כשבצד עומדת תמונתו של מאיר בן מאיר מחייכת בסיפוק (כנראה מאיזה בר מצווה או חתונה).

היתכן שרק דוס ווטש שם לב לטעות???
אם זה ימשיך דוס ווטש עוד עלול לפתוח קבוצה בפייסבוק שמטרתה להחזיר את הקרדיט למאיר.

יוחזר שמו מאיר בן מאיר לאלתר!


החבר הלא אנונימי של חנוך דאום; חגי סגל מסביר למה אנ"ש לא מדברים על פנאן ותגובות הגולשים

כך כותב חנוך דאום במוסף 'ידיעות אחרונות' מהשבת: "במהלך משחקה של נבחרת אנגליה קיבלתי אס.אם.אס מאחד מבכירי הקהילה ההומו לסבית שביקש את המייל שלי. בערב ראיתי שהוא שלח לי מייל מכובד ומרגש, בו אמר, בעקבות שמועות כאלו ואחרות הנמצאות תחת צו איסור פרסום, כי גם אם יתברר שרוצח הנערים בבר נוער מגיע ממגזר כזה או אחר לא נכון להתנפל בעקבות כך על מגזר שלם."

לא ברור למה דאום לא מספר ש"הבכיר בקהילה ההומו לסבית" הוא לא אחר מאשר גל אוחובסקי ששלח את המייל הזה לכל העולם ואשתו. אותו מייל התפרסם באין ספור פורומים ובלוגים כולל עבדכם הנאמן. בנוסף, פרסם אוחובסקי את אותו קול קורא "לשמור על איפוק" ו"למנף" את הפרשה לטובת אהדה ותמיכה בקהילה ההומו לסבית בעיתון טיים אאוט.

למרות צו איסור הפרסום, הפרשה, כולל פרטיו של אותו חשוד הסתובבו ברשת בפורומים ובבלוגים. השמועה, שהרוצח הינו מתנחל-חרדי-ימני-קיצוני החשוד גם במטען שהונח בפתח ביתו של פרופ' שטרנהל, עשתה לה כנפיים ונראה היה כי ימים לא טובים הולכים לבוא. המתנחלים החלו בפעולות התגוננות: הוקם מטה דוברות מטעם הישוב שילה, השכן לישובו של החשוד (שבות רחל), ומנגד אפשר לקרוא בפורומים ובלוגרים של אנשי שמאל ותומכי הקהילה ההומו לסבית על התיעוב והמשטמה שכמה מהם רוחשים לציבור הדתי/חרדי/מתנחלי/ימני. טעימה קטנה לשנאה אפשר למצוא בבלוג של חנה בית הלחמי ("פמינסטית, שמאלנית, אשת מקצוע" - כך כתבה על עצמה), "האישי הוא פוליטי", שברור לה כי הרוצח מגיע מההתנחלויות ("אלא מה", כלשונה). בהמשך היא מספרת כי היא "מתביישת בזה שהיא ושר הפנים אלי ישי מאותו עם", רחמנא ליצלן, וגם רומזת ששמו של הרוצח דומה לשם "שליסל" אך מיד דואגת להזהיר אותנו שבל נתבלבל מהשם התמים המזכיר את השטייטל בגלות כיוון "שהשטייטל הוא אחד ממרבצי הסדומואים האמיתיים של העולם הזה, אנסי ילדים ופדופילים שעבורם ישיבות הפנימייה החרדיות הן מכרה זהב".

אם כן, זו רק טעימה ממה שצפוי היה להיות השיח התקשורתי במידה והשמועות היו נכונות...

חגי סגל על פרשת פנאן: מוני מי?
חגי סגל מודה ומתוודה. לא היה לו מושג מי זה מוני פנאן עד לסערה שהתחוללה פה בשבוע האחרון. הוא גם מגלה שבזמן הסכמי אוסלו הוא פגש את יורם גאון עם עלמה צעירה והוא ביקש מגאון לומר כמה מילים לרדיו ערוץ 7. בסיום הראיון שאל אותו גאון אם הוא לא רוצה להציג כמה מילים לחברתו שלצידו. "מי זאת?" שאל סגל וגאון ענה: "עפרה חזה". ובכן, סגל לא הכיר גם את עפרה חזה (ושכוייח על גילוי הלב).

בדבריו יש הסבר מסוים לשתיקה של אנ"ש לגבי פרשיות פנאן, דודו טופז, אסי דיין וכיוצא באלה: "בהנחה נטולת ענווה שיש בארץ עוד מכה אזרחים כמוני אשר לא שמעו על פנאן ולא רוצים לשמוע מילה אחת נוספת על טופז, מותר לתהות אם יש הצדקה לעיסוק התקשורתי האדיר במותם של השניים. הוא גובל בכפייה תרבותית".

ובהמשך, "כשאתה מכריז אבל לאומי בעקבות מותה הטרגי של זמרת, ומתעלם כליל מפועלם של מדענים בכירים חיים או של אושיות לאום אחרות, אתה כופה את הרגליך התרבותיים על ציבור עם הרגלים אחרים. אי אפשר להכריח אותו להתאבל על גיבורים לא לו ולהתבוסס במורשתם ימים ארוכים".

הארות הגולשים
הגולש בועז אומר כי ערוץ 7 לא היו הראשונים לפרסם על מרד הטירונים משמשון אלא רועי שרון שפרסם את הכתבה במעריב ביום שישי. ערוץ 7 העלו את האייטם לאתר בשעה 6:00 בבוקר בדיוק.

עורך ערוץ 7 המליץ לדוס ווטש להתבטא "בשפה יותר מכובדת" בבלוג, ומלבד זאת לא רצה להגיב מדוע בחרו להוריד את התוכנית "תיבת הניגונים" כיוון שבערוץ 7 "נוהגים להגיב לידיעות לפני שהם מתפרסמות ולא לאחר מכן".

שבוע טוב!

יום שישי, 23 באוקטובר 2009

כוכבי השבוע: מכון מאיר עשו זאת שוב, ערוץ 7 ראשונים ומי נרדם במכללת אורות ישראל

פינה חדשה בבלוג: בכל סופשבוע "דוס ווטש" יכתוב על כמה כתבות שצדו את עיניו בעיקר על דברים טובים נחמדים ומעניינים שהוציאה התקשורת של אנ"ש.

השבוע בגלל חוסר זמן וגם בגלל שהמצאתי את הפינה הזאת רק עכשיו, בבוקר יום שישי,.. ניתן טעימה קטנטנה. דוס ווטש מקווה שהפינה תהיה יותר מליאה נקסט וויק. (אגב, אתם מוזמנים לשלוח לנו מייל כדי לספר לנו על הכתבה, סיפור, אייטם שלדעתכם ראוי לצל"ש או לנזיפה dosswatch@gmail.com וזו גם ההזדמנות לומר שאפשר לקבל מייל שבועי מדוס ווטש).
מכון מאיר באהבה, באמונה ובמקוריות
פינה טובה ומרתקת מייצרים אנשי אתר מכון מאיר (אין עליהם!)עם פינה מעניינת, מרתקת וקולחת של העיתונאי אראל סג"ל והרב אורי עמוס שרקי ממכון מאיר שמדסקסים על פרשיות השבוע. כנסו וצפו.

הכוחות של הרב ניר בן ארצי
ערוץ 7 מספק אייטמים מרתקים אך לא תמיד יודע למנף אותם. למשל הכתבה עם הרב שמואל אליהו על הרב ניר בן ארצי של בני טוקר. הכותרת "להכיר בכוחותיו של הרב ניר בן ארצי" - מסעירה. הרב שמואל אליהו, דמות משפיעה ביותר בציונות הדתית, בנו של, אולי, המנהיג הרוחני המשפיע ביותר במגזר הדתי לאומי, נוקט צד ואומר כי לרב בן ארצי יש כוחות. צריך לזכור, פרשת בן ארצי הסעירה את המדינה, הרב בן ארצי הוא דמות שנויה במחלוקת. בתוך הציבור הדתי לאומי יש לא מעט רבנים שטוענים כי הוא שרלטן. בקיצור, פרשה כואבת ומסעירה והנה ערוץ 7 מביא את הרב אליהו שאומר שהרב בן ארצי הוא בעל כוחות.

נקודה לביקורת: הראיון עצמו (בני טוקר מראיין), עם הרב אליהו, הוא תמיד מסביב ולא נוגע בנקודה. לא שואלים ישירות מה הרב חושב על הרב בן ארצי אלא טוקר הולך מסביב: "איך מתייחסת ההלכה לאנשים כאלה שיש להם כוחות". למה לא לשאול ישירות: הרב בן ארצי צדיק אמת או שרלטן????

חשיפה אילמת של דתילי
דתילי, במגזין האלקטרוני שלהם 'עט נט', טוענים כי שר הפנים, אלי ישי, מנסה להדיח יו"ר מועצה דתית רק בגלל שהוא חובש כיפה סרוגה. טולי פיקרש כתב כי ניסיונות ההדחה נובעים אך ורק כדי להציב במשרה - שסני"ק ולא משיקולים מיקצועיים. באותה הזדמנות מתחשבן פיקרש עם יגאל ביבי, לשעבר מפד"ל והיום עסקן של ש"ס, שקרא לכתומים להצביע לש"ס והיום חבריו של ביבי מנסים לסלק עובדים שהכיפה שלהם נראית קצת אחרת.

פיקרש לא כותב מיהו אותו יו"ר מועצה דתית ששר הפנים מעוניין להדיח. נותר לנו רק לנחש. בהתכתבות עם עורך דתילי, עמיעד טאוב, כתב טאוב כי הם לא ציינו את שמו על מנת לא לפגוע בו אבל מדובר ב"יו"ר מועצה דתית בעיר גדולה בגוש דן". נו שוין.

ראשונים לפני כולם
ערוץ 7 הביאו וידאו על המרידה של טירוני פלוגת שמשון. החיילים הניפו שלטים ועליהם היה כתוב שהם מתנגדים לפנות יהודים בחומש. ערוץ 2 ו-YNET העתיקו מערוץ 7 את הכתבה. שכוייח.

צחוק עשה לי אלוקים
מכללת אורות ישראל לא שמה לב למה שהיא מפרסמת במקור ראשון. האתר (המגניב) פשקויל (פרסום חרדי) קלט את המודעה של המכללה. לנו לא נשאר אלא לחייך קלות. שבת שלום.

יום רביעי, 21 באוקטובר 2009

המתוקשרים: בן גביר ומרזל (או צוות שמשון ויובב)


על דף המעריצים בפייסבוק של איתמר בן גביר, העוזר הפרלמנטארי הבלתי נלאה של ח"כ מיכאל בן ארי, כתוב את הדבר הבא: "איתמר בן גביר וברוך מרזל, צמד החמד הכי פעיל בחינוך הישראלי, לעולם לא יפרדו - ובכוחות האופל הערבים ילחמו!". מי אמר שכהניסטים לא יכולים להיות רומנטיקנים?.

בן גביר ומרזל תמיד מזכירים לי את שמשון ויובב מתוכנית הילדים פינוקיו. שני טיפוסים פעלתנים, חורשים מזימות, רוקחים הפתעות וקנוניות, מנהלים מלחמות קטנות וגדולות ונאבקים ב"כוחות". תמיד יש "כוח מרושע" שהם צריכים להיאבק מולו.

נזכרתי בצמד חמד הזה בעקבות סדרת כתבות על ח"כ בן ארי שמככב מדי שבוע בתקשורת. הנה בן ארי ביחד עם בן גביר בחדר הכושר בכנסת גורמים לכך שהמקום יפעל במתכונת של גברים לחוד ונשים לחוד. הנה הוא מבקש לקיים עצרת לרב כהנא בכנסת וכאן הוא שולח מכתבים לראשי ערים להנציח את מנהיגו הנערץ. מאחורי בן ארי עומדים מרזל ובן גביר ומנהלים את הפעילות התקשורתית של הח"כ הנמרץ. "צוות שמשון ויובב".

אכן צדק טולי פיקרש מדתילי. התקשורת לא ממש מתעניינת בנבחרי הציבור הדת"לים אלא במלל והפעילות הבלתי נדלית של "צוות שמשון ויובב". שני החבר'ה הללו הם ללא ספק החבר'ה הכי פעילים, לא יודע אם בחינוך, אבל בתקשורת הם פעילים ללא צל צילו של ספק.
קצת עצוב הסיפור הזה שהח"כ הכי מתוקשר בציונות הדתית הוא מיכאל בן ארי שעם כל הכבוד לו ולצוות שמשוןיובב לא ממש מייצגים את רוב רובו של הציבור הדתי לאומי.

אבל מה לעשות שלשמשון ויובב תמיד יהיה רייטינג גבוה יותר מלפרופ' הרשקוביץ או יעקב כץ כצל'ה הי"ו...

(למעלה צוות שמשון ויובב (מצא את ההבדלים); ובאמצע ח"כ בן ארי עם קמב"ץ צוות שמשוןיובב)


לקחת פנינה ולזרוק אותה לים. (ערוץ 7 מתקרנף)


לערוץ 7 הייתה פנינה ביד. זהב טהור ומזוקק. היה להם משהו ייחודי שכמעט ולא נמצא ברשת. אבל ערוץ 7 כמו ערוץ 7 החליט שזה מיותר, לא נחוץ, לא חדשותי, לא מעניין. הם לקחו את הפנינה וזרקו אותה לים ולא הביטו לאחור. "קיצוצים!!!" צעקו במערכת בבית אל וחזרו לשגרה המשעממת של חדשות-צעקות-מלחמות יהודים.

לפנינה קראו "תיבת ניגונים". פינה יחודית שנערכה על ידי יאיר פלד הכישרוני והצליחה להוציא את ערוץ 7 מהמרובעות שדבוקה בו מיום הקמתו.

זו הייתה אחלה פינה. מוזיקה יהודית מכל הסוגים, יוצרים מרתקים שמדברים על המוזיקה שלהם. והרבה דיבור על אמונה גם זה היה שם. אמת נכון הדבר, גם YNET יהדות מביאים כל מיני פינות כאלה, אבל פלד הצליח להוציא נקודות איכותיות מהיוצרים שקפצו לפינה שלו. אך בערוץ 7 החליטו לוותר על הפינה ובמקום תיבת הניגונים קהל הערוץ ימשיך לשמוע על ד"ר גולד שקורא למזער נזקים מדו"ח גולדסטון ועל אריק זאבי בכנס מעגלים... הידד!

בהתכתבות עם יאיר פלד הוא דווקא מלמד זכות על המעשה השערורייתי של ערוץ 7:

"ערוץ 7 מגיע להם יישר כוח גדול!. לאפשר לתוכניות כאלו לקרות, אין היום אתר אינטרנט שרוצה ויכול להרים תוכניות כאלו, ועובדה שאין כזה דבר באף מקום, זה באמת חבל וזה כואב לי מבחינה אישית. אבל ערוץ שבע הוא ערוץ חדשות, דבר ראשון, ולא ערוץ תרבות, וכשיש משאבים אז יכולים וכשאין אז אין, וזה לגיטימי ביותר. לדעתי האישית, צו השעה זו התרבות וצריך לייצר אלטרנטיבות איכותיות גם לקהל הכיפות, כי אחרת הוא בורח למקומות אחרים וחבל שאין גוף מסחרי שנרתם לעניין הזה, אבל אלו החיים כרגע, עכשיו".

לפני תיבת הניגונים עבד פלד עם מרים הופמן על פנינה שנקראית "תשובה תרבותית". ולפני שערוץ 7 התקרנף הוא הכין תוכנית המספרת על 3 אלבומים שהחלו את הפריצה של המוזיקה היהודת אלטרנטיבית (יצחק פוקס, אלבום בית הקדושה, "כסאח" של יהודה גלאנץ).

גם ביוטיוב אפשר לראות חלק מהפינות בקישור הזה. תהנו.

לסיום, אומר פלד: "עשיתי את התוכניות האלו כי ראיתי בהם צורך של קהל מיוחד גם התגובות שקיבלתי מהרבה אנשים הראו לי שיש לזה ביקוש. כמו כן, הדגש על איכות מאוד היה חשוב בפינות דבר שלא כל כך שמים לו דגש, לצערי, במחוזותינו. והתפיסה הזאת חייבת להשתנות." בינתיים, כותב פלד על מוזיקה באתר כיפה.

אם כן, סיכום: כתבות איכותיות על מוזיקה יהודית, על יצירה יהודית לא נמצא בערוץ 7. נצטרך לקפוץ ל-YNET יהדות שם ניפגש עם יעל משאלי ורבקה לוביץ', איזה כיף....



מזל שיש את הרב שרלו (פרשת מוני פנאן)


מה היינו עושים בלי הרב שרלו? פרשה מכאיבה, סוערת, מטרידה, שצפויה להתגלות ככדור אש בשדה קוצים, פרצה לעולמנו לפני כמה ימים. אני מדבר על פרשת מוני פנאן זכרונו לברכה. התקשורת כמרקחה. גילויים חדשים, שמועות רצות, מדברים על שחקנים שהשקיעו אצלו, שופטים, מאמנים, שוק אפור, יתכן שגם אנשים ברשויות המס היו מעורבים וכו' וכו' בקיצור סערה.

אבל אצל אנ"ש שקט ושלווה. דומיה. מי זה מוני פנאן? לא יודעים. לא כתוב כלום. לא מעניין.

ערוץ 7 התייחס קלות לפרשה וראיין (איך לא) את "הרב של מכבי" יענקה גלויברמן שאמר שפנאן היה אוהב שלום ורודף שלום אבל חוץ מזה נאדה. דתילי לא שמעו דבר על הפרשה כנראה משום שזה לא קשור לשר הרשקוביץ וזבולון אורלב.

מי כן? הרב שרלו. הרב שרלו כיכב גם בכיפה וגם בYNET יהדות עם אותו מאמר בדיוק. זה רק מראה שערוצי תקשורת מסוימים מייחלים לאיזו נקודת מבט שונה על העניין ואם אין בנמצא לא יהיה אכפת להם להשתמש באותם חומרים. זה גם מראה שהרב שרלו מבין תקשורת. הוא יודע מה היא מחפשת, יש לו מה לומר לה, והוא גם יודע איך לומר זאת (על זה, אגב, אין מחלוקת גם בקרב ברי הפלוגתא שלו).


אם כן, טוב שיש את הרב שרלו.


'נשים' של מקור ראשון מוכר לנו לוקשים. (פרסומות לא סמויות)

"אוכל איטלקי הוא אוכל אמיתי חושני, משמח ובדרך כלל פשוט וטעים.." כך נפתחת הכתבה "תמכרו לנו לוקשים" של ליאורה קרן בעיתון 'נשים' (המעוצב להפליא אגב) של 'מקור ראשון'. הכתבה של קרן אמורה הייתה לעסוק בהכנת "לזניה אוכל איטלקי משובח" וכו' וכו'.

כדי להכניס אותנו ל"אווירת לזניה" נכתב בפתיח: "האיטלקים מפליאים ליצור ארוחות מרגשות ממצרכים יומיומיים, אך לעולם לא יתפשרו על שמן הזית, העגבניה והיין האדום."

וכשראיתי את תמונות הלזניה של הצלם דניאל לילה הבנתי על מה מוסף 'נשים' "לא מתפשר". ב'נשים' לא מתפשרים על פרסום סמוי/עקיף. אם הם רוצים לפרסם מישהו זה יהיה ברור, בולט וגלוי שאף אחד לא יתבלבל חלילה. בקיצור, מי שפותח את הכתבה בעמ' 60 לא יכול שלא לשים לב לבקבוק השמן הגדול של משק אחיה עומד כמו מגדל אייפל ליד הלזניה הצהובה כתומה שברגע זה ממש כאילו יצאה מהתנור. וגם כשהעברתי דף שוב פעם ניצב מולי השמן של משק אחיה וכאילו הביט לעברי ואמר: "הי, שלום אני עדיין כאן".

אם כן, אצל מקור ראשון 'נשים' הפרסומות הסמויות מתקשות להיות סמויות והן למעשה גלויות מאוד..

מה שאירוני בכל הסיפור זו הכותרת של הכתבה: "תמכרו לנו לוקשים"...

רז קיל, מדור ברנז'ה בדתילי, עונה לדוס ווטש


קצת ירדנו על דתילי בפוסטים הקודמים בייחוד על מדור ברנז'ה שאותו כותב רז קיל. כתבנו שהוא מעצבן, שזה לא מתאים לדתיים, שזה מזכיר עיתונים אחרים צהובים יותר, שזה לא מעניין איפה היה מוטי זיסר בפעם האחרונה ומה לכל הרוחות עשה הדובר של השר הרשקוביץ בתיאלנד (בדק אננסים למי שלא יודע).

אך עם כל הציניות, אין ספק שרז קיל משקיע במדור שלו. הוא יכול לספר לכם איפה היו כולם ומי התחתן איפה למה וכמה. גם נראה שזה אולי המדור הפופלרי ביותר בדתילי (יש תחרות קשה בינו לבין נעמה בין גיגי), לפחות על פי כמות הטיקבוקים. לכן ראוי יהיה שנבקש מרז קיל תגובה למה שפורסם בבלוג.

פנינו לרז קיל (וזה הזמן לומר שלדוס ווטש יש פינה בפייסבוק וכולכם מוזמנים להיצטרף) ששמח להסביר למה הוא כותב את מדור ברנז'ה.


"פונים אליי"
השאלה ששלחנו:

שלום רז קיל! הזכרתי אותך כמה פעמים בבלוג ולא תמיד באופן חיובי.. אני לא מתכוון לפגוע בכוונה אך יש לי ביקורת על המדור שלך שעוסק ב"איפה היו המי ומי בציונות הדתית.." רציתי לשאול אותך האם תוכל להגיב - מדוע הקמת את המדור הזה (רואים שאתה נמרץ בעניין מדור קבוע עם הרבה פירוט..)? האם אין בו מציצנות יתר לחיי אנשי ציבור דתיים וכו'...?

תשובת רז קיל:

"מדור דתילי ברנז'ה הוקם כדי לסקור את האישים המרכזים הפועלים במגזר הדתי - לאומי. בעולם החילוני העיתונות מלאה בצהוב/ וביום שישי האחרון, הכותרת הייתה שלראש המממשלה, ביבי נתניהו, נולד נכד עוד מלפני האייטמים על איראן והפלסטינאים. כמו כן, בעיתונות החרדית יש סקירה מלאה על כך שנכד האדמו"ר התחתן עם נכדה של אדמו"ר מחצר אחרת. ולכן, חשבתי שיש מקום גם לטור כזה למגזר הדתי לאומי שהוא סוג של משפחה מורחבת בו כולם מכירים את כולם. ועובדה שהטור תופס פופלריות וזו הצלחתו.

הטור - אולי בהשוואה לטורים של "עיתונאים החילונים" איננו מפרסם דברים שיכולים לפגוע באנשים - כגון, חלילה - פיטורים, בגידות, גירושין וכיוצא בזה, והוא כל כולו עוסק בפירגונים - עבודות חדשות, פרסים, נישואים, מפגשים חברתים ואולי כתוצאה מכך מעולם לא אמר לי בן אדם שפרסמתי עליו, למה פרסמתי אותו אלא ההפך - יש לי במשך השבוע פניות רבות מאותם "האישים" שאתם חושש ממציצנות יתר כלפיהם, שאני אכתוב עליהם בטור.

חשוב לי לציין שוב שהמדור איננו מדור רכילותי - טיפוסי ומטרתו הינה לעדכן את הקוראים במתרחש - במגזר הדתי והיהודי ובקרב האישים הפועלים בקרבה.
מגזר - שבתקשורת הכללית, לצערי, לא מקבל מספיק חשיפה, אלא כאשר מדובר בנוער הגבעות, בעקירת עצי זיתים בשמרון או כאשר לצערנו לא שיחררו את הרב שלמה בניזרי לברית של נכדו."

יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

סימני חיים נגד "צר-מוח"

אורי משגב מ"ידיעות אחרונות" התפרע נגד כל היוצרים המעיזים לשורר פיוטים ושירים מנביעות היהדות. אורי משגב חש מאוים. אורי חושב שיש פה מלחמת הכול בכול. אם החרדים זועקים "שאבעס!" אסור שברי סחרוף יעודד אותם עם איזה "שפל רוח שפל ברך וקומה". אורי מפחד משירי אבן גבירול ורבי יהודה הלוי.



אם כן, נאמר זאת כך יונית, מדובר בצרות מוחין שלא יודעת גבול. ולכן דוס ווטש שמח לראות איים של שפיות שיצאו נגד אורי "צר מוח" משגב. ראשון לנחשונים היה יצחק טסלר עורך NRG יהדות שתקף את צרמוח בנחישות וברגישות:
"אפשר בעיקר לרחם על מי שאוזניו לא יזכו לשמוע, בגלל אותו פחד מתנשא, את אף אחד מהיוצרים המופלאים הבאים, שמתכתבים ביצירתם עם זהותם התרבותית המקורית: שולי רנד, אביתר בנאי, מאיר בנאי, אהוד בנאי, קובי אוז, שלמה גרוניך, דוד דאור, חנן יובל, עמיר בניון, עובדיה חממה, אתי אנקרי, ברי סחרוף, רע מוכיח, נקמת הטרקטור (מבזק: את הרומן הוותיק שלהם עם רבי אברהם אבן עזרא הם יעלו בקרוב בהופעה מלאה בפסטיבל העוד), יונתן רזאל (שוב אנחנו מקלקלים את הרשימה בהמלצה: אומרים שהמופע שלו בפסטיבל הפסנתר יהיה סוף הדרך), ערן צור, דניאל זמיר, בועז מעודה, ארקדי דוכין, ארז לב ארי, דין דין אביב, דניאל זמיר, מיכה שטרית, יהודה סעדו, שי גבסו והאמת שאין לנו כוח להיזכר בעוד. אז מי כאן הפנאט הקיצוני הסגור-תרבותית".

שכוייח.


"לא באמת. תחזיקו אותי שלא אתמוטט מרוב צחוק. בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" הודיע אורי משגב כי הוא חש מאוים ולא אלה לא האיראניים שמטרידים את שלוותו, לא המשבר הכלכלי העולמי ולא "הרווק" בערוץ עשר. הטרנד היהודי במוזיקה - זהו כרגע האיום הדומיננטי הרובץ מעל שגרת חייו. הכינו את מסכות האב"כ."




חן חן לך.
(בתמונה למעלה: דמות שמאיימת על צר מוח)

יום שני, 19 באוקטובר 2009

מדוע התאהבו בערוץ 7 בדמוגרף שכל כך מתעב אותם?



תמיד טוב להביא פרופסורים לכתבות. הם מספקים מספרים, אבחנות מדעיות, ניתוחים מלומדים ורצינות לכתבה. בזמן האחרון, ערוץ 7 גילה את פרופ' ארנון סופר, דמוגרף מאוניברסיטת חיפה שמרבה לספור את האוכלוסיה בישראל. כל שנה הוא סופר מחדש כמה יהודים יש במדינה וכמה ערבים כמה ישראלים וכמה פלסטינים, סופר ומונה. בדרך כלל התחזיות של סופר שליליות, או אולי יותר נכון, אובדניות.

מדי שנה הוא מכריז שאנחנו בדרך לאבדון ועוד מעט והיהודים יאבדו את הרוב במדינה. אין ספק, כמובן, שצריך להתייחס בכובד ראש לניתוחים ולמספרים של סופר למרות שיש לא מעט שחולקים עליו.

בכל מקרה, בשבועות האחרונים ערוץ 7 באינטרנט, האתר שמייצג את הימין בישראל, התאהב מחדש בדמוגרף מחיפה. סופר הופיע וביצבץ מהאתר חדשות לבקרים מכריז על סכנות ואיומים מצד העובדים הזרים ומצד ערביי ישראל שהולכים ומתרבים, לא עלינו. זאת הסיבה שע.7 מחזר אחר סופר בזמן האחרון, הוא מספק את הסחורה שערוץ 7 רוצה לשמוע - הוא מפחיד את כולם.

אך משום מה, נראה שערוץ 7 שכח שלפני כמה שנים פרופ' סופר הפחיד את הציבור מפי ערוץ 7 והמתנחלים שהם ורק הם הורסים את המדינה. הנה כמה ציטוטים על המתנחלים מפרופ' סופר שבכמה מקומות באינטרנט קוראים לו "המפחידן הלאומי":


" הרסתם את הפריפריה, הפכתם אותנו למדינת עולם שלישי, הובלתם לאסון דמוגרפי. אם תנצחו עכשיו, תהיה זו תרומה נוספת שלכם לחיסול המדינה היהודית."


"אתם מנסים לערער את הלגיטימציה של שלטון החוק, של צה"ל, של טוהר הנשק. אתם מערערים את חוסנה הלאומי של הארץ הזאת, שממילא אינו מן החזקים בכדור הארץ. זה גובל בבגידה במולדת, ועל כך אין סליחה. לא למדתם דבר מן ההיסטוריה הכללית ומן ההיסטוריה היהודית. בהזיותיכם, אתם מובילים את ישראל היקרה לחורבן נוסף במודל בר-כוכבא."

" אתם אחראים גם להפיכתה של ישראל למדינת עולם שלישי: התשתיות קורסות, משום שאתם סללתם יותר מאלף קילומטרים של כבישים עוקפים ועקרים בשטחי הגדה. במקום הקצאת כספים לחינוך, לתרבות, להתפלת מים ולאיכות סביבה, מסייעת לכם המדינה להרוס כל חלקה יפה בארץ-ישראל. ראו מה עוללתם ליער הר חומה, ליערות ממזרח לירושלים בואכה יריחו, לאזור איתמר ועלי ועוד ועוד."


"אצל אנשיכם הפכה האלימות לדרך חיים - פגיעה במכוניות הנושאות סרטים כחולים ופגיעה פיזית במי שאינו מסכים עמכם (הלינץ' המתועד במואסי הוא כנראה רק דוגמה קטנה למה שמתרחש והתרחש במשך שנים מעבר לקו הירוק)."

" אתם הטועים, המטעים והמסוכנים לקיומה של מדינת ישראל. ההתנתקות היא סם החיים של ישראל והיא תבוצע ותחזיר אותה לשפיות. אי-התנתקות פירושה חורבנה של ישראל היהודית והדמוקרטית, והרבה יותר מהר מכפי שאתם משערים"

עד כאן דברי קודשו.

אם כן, מה גורם לערוץ 7 להביא את ארנון סופר שמאשים אותם בכל תחלואי מדינת ישראל מהטרור ועד לתשתיות הגרועות בפריפריה. התשובה פשוטה: סופר מפחיד את הציבור באיומיו על הסכנה שיגרמו העובדים הזרים. וגם, ובעיקר בזכות זה, הוא קנה לו נחלה בערוץ 7 בזכות המשפט הבא שככל הנראה גרם להרבה אושר ונחת בבית אל (בעקבות מחקר חדש של סופר ששוב ספר כמה יהודים יש במדינה):

"התל אביבים מביאים עלינו חתולים וקצת כלבים בזמן שהציבור הדתי והחרדי דואג לילודה היהודית בארץ"

ועל זה נוכל רק לומר שיש דמוגרפים שקונים את עולמם בשעת אחת.

מי כותב את הכתבות בדתילי ובערוץ 7? - מד"א!



זו תופעה ידועה בתקשורת. גוף יחצני, במקרה שלנו מד"א, משחרר הודעה לעיתונות, קומוניקט בלעז, כדי לייחצן את ארגונו ואנשיו.
זה ידוע, לגיטימי וחלק מהעניין בתקשורת. גופים, מוסדות ואנשים רוצים לפרסם את עצמם ופועלם זו בודאי זכותם.

אבל המצב היום הוא שהיחצנים כבר מכינים את הכתבות עם כותרת ופתיח עם תמונות וכל מה שצריך כדי שהעיתונאים לא יצטרכו לעבוד יותר מדי. כל מה שעליהם לעשות הוא "העתק הדבק" ובזה נגמר העניין.

אלא שזה יכול להוביל לתוצאות שליליות ביותר. היחצנים משגרים, האתרים מפרסמים, אף אחד לא שואל שאלות והציבור אוכל הכול. יש אין סוף מניפולציות בתחום הזה ואם לא יהיו עיתונאים שיעמדו בפרץ מי שיפסיד מזה יהיה אך ורק הציבור. וכאשר כל מיני פולטיקאים וארגונים עם אין סוף אינטרסים ואג'נדות פועלים בזירה התקשורתית, ושולחים כתבות מטעם עצמם לכל העולם העולם ואשתו, אז האמת נעדרת.

קחו לדוגמא את הכתבה שהתפרסמה בערוץ 7 "חשיפה ראשונה של אמבולנס המשאלות" מאת עוזי ברוך, עורך ערוץ 7, היא זהה בדיוק לאותה כתבה שהתפרסמה באתר דתילי "מד"א חושף: אמבולנס המשאלות" של חיים נחתומי.

שמתם לב למושג "אמבולנס המשאלות" שחוזר בשני האתרים. כמובן ששאר הכתבה זהה גם בערוץ 7 וגם בדתילי. בקיצור מד"א כתב את הכתבה.

(אגב, לא רק אנ"ש מעתיקים ומדביקים אלא גם ד"ר איתי גל מ-YNET פרסם תחת שמו את הקומוניקט של מד"א "ללא תמורה ולטובת חולים סופניים")

(*למעלה אמבולנס המשאלות כל הכבוד לקופירייטר של מד"א תפס בכל האתרים)

יום ראשון, 18 באוקטובר 2009

לאיפה שלא אלך הקרחת של נועם תיבון תרדוף אותי...



מעשה שהיה כך היה: לפני כמה שנים עמדתי לי בעמדת הש.ג במתחם צבאי תיירותי. היה זה בדיוק שבועיים אחרי גיוסי לצבא. כולי הייתי צעיר מת, הכומתה שלי נראתה כמו חתול שמן, הגומיות והשיפצורים היו מונחים ברישול, ובקיצור הייתי בשר טרי מאוד. אבל קיבלתי צ'ופר. לא יודע על מה לא זוכר על מה (מה כבר אפשר לעשות בשבועיים?) אבל אני וחברי זכינו לצאת מבסיס הטירונות אל המוזיאון הצבאי לראות אזרחים, לנוח ובקיצור לכייף.

אז התייצבתי בעמדת הש.ג, כאמור, ומפקד הצוות ניגש אלי ואמר "דוס ווטש, תקשיב, היום יש פה כנס של מפקדי צה"ל לדורותיהם יגיעו לכאן אלופים, קצינים בכירים, אנשים חשובים אל תעשה פדיחות!". אמרתי "כן המפקד" ובלעתי את הרוק. רק זה חסר לי עכשיו.. חשבתי לעצמי.. להצדיע, לעמוד על המשמר, לחץ... שונא לחץ...

לפני שהמפקד זז הוא אמר לי "תשמע, כל קצין שבא לכאן, לא משנה איזו דרגה יש לו, אתה מצדיע ומבקש ת.ז. אף אחד לא נכנס בלי ת.ז. יש? סומך עליך". "בטח אל תדאג" אמרתי לו בחיוך מאולץ.

שעה חכיתי בש.ג אף אחד לא הגיע.. לא קצינים, לא פלפלים, כלום, יוק. ואז כשהשמש החלה לשקוע הגיעו הסופות והג'יפים וכל אותם אלופים עם משקפי השמש שלהם הגיעו למתחם המוזיאון. דריכות...

את הרגע הבא לא אשכח בחיים. למרות שהוא חסר חשיבות לחיים שלי אני תמיד נזכר בו מחדש. בייחוד כשהקרחת של האלוף נועם תיבון מבצבצת מדפי העיתונים או ממרקע הטלוויזיה...

ראשון הגיע האלוף נועם תיבון. בחור גבוה עם משקפי שמש מלווה בכל מיני נושאי כלים למיניהם. הוא צעד לעבר הכניסה, אלי...

אלא שאני שכחתי מה אני אמור לעשות קודם: להצדיע? או לבקש ת.ז..? שכחתי.. רבאק... בינתיים תיבון כבר עמד מולי מסתכל עלי מלמעלה..

שאלתי: "יש לך ת.ז?"

דממה. ואז, כאמור, לא אשכח זאת... תיבון פתח ת'פה, עיקם את הגבות, ובמין מבט מתועב צעק עלי "כך מדברים אל קצין בכיר?!?".

"זה מה שאמרו לי לעשות" גמגמתי..

"מה??? נראה לך שאתה לא מצדיע לי? מי המפקד שלך??" שאג עלי וכל מה שראיתי זה את המצח המבהיק והמזיע שלו מביט עלי מגבוה. "חוצפן!!!"

ואז הוא שאל את השאלה שהצילה את חיי..: "כמה זמן אתה בצבא?".. עניתי בלחש.."שבועיים".

"איך שבועיים ואתה פה?"

"צ'ופר..."

המצח שלו בהדרגה חדל להיות אדום.. "יותר שזה לא יקרה, הבנת?" סיים את ההתפרצות שלו ונרגע.. מאז אני לא שוכח את הקרחת האדומה-לבנה של נועם תיבון...

וכשקראתי בשבת את 'מקור ראשון' ואת הכתבות של יועז הנדל והודיה כריש חזוני על האלוף היוצא, תיבון, ממש לא הייתי צריך את ההסברים שלהם על כך שאמא שלו ערביה, אה, סליחה שמאלנית, ורעייתו חברה של טלי פחימה ובנו קורא להחרים מוצרים של מתנחלים.. אני לא צריך את זה.. גם לא את כל המלל הארוך על כך שתיבון טיפוס קר ולא אוהב מתנחלים...

אני כבר מזמן לא סבלתי אותו.. אותו ואת הקרחת האדומה לבנה..

הוי הקרחת.. הקרחת..

חנוך דאום: שחררו מחבלים יהודים

פתחו שערים ושחררו את האסירים היהודים. חנוך דאום, איש רגוע בדרך כלל (אלא אם הוא כותב ספר) הציע הצעה במוסף השבת של 'ידיעות אחרונות' לגבי ביצוע עסקת שליט. דאום הציע שכדי שהצד השני יבין ויראה שיש מחיר לעסקה משני הצדדים צריך לשחרר מחבלים יהודים: "אם המופרעים שלהם מסתובבים חופשי זה יהיה דינם של המופרעים שלנו" כתב דאום.

לא ממש ברור מה רוצה דאום.. אני ממש לא רוצה שיסתובבו לידי מופרעים. אנשים שרצחו פלסטינים, שאחד מהם, כמו שדאום מספר, חברו מהישיבה התיכונית "רוצץ גולגולת של רועה צאן ערבי באבן גדולה" וטיפוס נוסף שהכיר "הניח מטען ליד בית ספר ערבי במזרח ירושלים" - יצאו לחופשי ויהלכו כאחד האדם... למה? למה לשחרר את כל הפסיכים החוצה?

הרי אז, האזרחים הפשוטים, כמוני, מפסידים פעמיים (למעט העובדה ששליט יחזור הבייתה אבל שוב באיזה מחיר): א. מחבלים עם הרבה דם על הידיים ישוחררו בסיטונות ויחזרו ללא ספק למעגל הטרור ו-ב. פסיכים יהודיים ומופרעים יהלכו בינינו.. למה זה טוב???

דאום מנסה להסביר:

"בעולם מתוקן אנשים שחטאו צריכים לשלם את מלוא עונשם. אבל אנחנו חיים בעולם מורכב, שבו אנשים כמו גלעד שליט יושבים על לא עוול בכפם בחדר מחניק, ולעומתם רוצחים מטונפים כמו קונטאר מסתובבים כגיבורים בארצם ומחפשים שידוך.

זה לא חדש: צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. התופעה הזו הרי הייתה כאן תמיד, וכדי לתקן אותה צריך לערבב עוד קצת את המציאות, לבלבל עוד טיפה את מערכות הצדק, וכן גם לשחרר מחבלים משני הצדדים. שחרורם של כ-30 עצירים יהודים יועיל להשתקת מתנגדי עסקת שליט, אשר יבינו שהמשוואה מעט יותר הוגנת. שחרורם של המחבלים היהודים חשוב גם כדי לייצר אמירה מול הצד השני, ולפיה אם המופרעים שלהם מסתובבים חופשי, זה יהיה דינם של המופרעים שלנו.

ולכל מי שמצקצק כעת (כמו דוס ווטש) וטוען שבשחרור מחבלים יהודים ישראל מכפרת על עוול מוסרי בעוול מוסרי אחר, נאמר את זאת: אלה החיים, ובפעם הבאה ראוי לישראל לדאוג שחייליה לא ייחטפו, ואם ייחטפו, ראוי לישראל לשחררם במבצע הרואי, ואם לא במבצע הרואי, הרי שעל ידי הפעלת לחץ בלתי מידתי בעליל.

משכל אלה לא נעשו האפשרות היחידה היא לשחרר מחבלים משני הצדדים, כמובן."

אותי זה לא שיכנע






שמור לי ואשמור לך ונק' טובה לדתילי

בעלון השבת "מצב הרוח" פרסמו כתבה שהתייחסתי אליה בעבר: "האינטרנט הדתי פורץ גבולות" שנכתבה בדתילי על ידי חיים נחתומי. הכתבה העותקה מדתילי ופורסמה מילה במילה (כמעט) על ידי א.בן שמאי. למה מצב הרוח מפרסם את אותה כתבה בדיוק שהתפרסמה בדתילי? התשובה מאוד פשוטה: מצב הרוח של שאול יהלום (יו"ר מה זה אומר?) וחגי הוברמן (עורך) מפרסמים כתבות וידיעות של דתילי ובתמורה דתילי מפרסמים באתר שלהם את "מצב הרוח".

שיתוף פעולה פורה יש בין שני המדיות בין האינטרנט לעלון השבת. בנוסף יש קירבה פוליטית בין כולם. עמיעד טאוב ודתילי מקורבים למפד"ל ובודאי שגם קבוצת "מצב הרוח". שאול יהלום המפדלניק הותיק והוברמן גם הוא תומך מפד"ל ידוע. בבחירות האחרונות הוא עשה נפשות לבית היהודי.

לא הכול מוטי זיסר
אבל יש גם נקודה טובה לדתילי היום (א' ר"ח מר חשוון יבוא עלינו לטובה) פירסם טולי פיקרש מאמר ביקורתי כנגד נבחרי הציבור של הציונות הדתית. ומפני שהמאמר כל כך נכון "דוס ווטש" יביא אותו כלשונו אך מבקש גם: היכנסו לדתילי וטקבקו כמה פידבקים לטולי מסתבר שלדתילי יש מה להגיד חוץ מלדווח לנו איפה היה מוטי זיסר בהקפות שניות...


חשבון נפש "שאחרי החשבון של הימים הנוראים".דעה/ טולי פיקרש

טולי פיקרש מסביר במגזין ''עט נט'' מדוע מתעלמים כלי התקשורת מהציונות הדתית ולמה יש לערוך חשבון נפש ציבורי בנושא.

לפני מספר ימים פניתי לעמית הכותב באחד העיתונים הנפוצים בישראל וביקשתי ממנו "טובה"- לנסות ולהכניס לעיתון ידיעה הקשורה לציונות הדתית. "מצטער אחי, זה לא ייכנס", הוא השיב לי עוד קודם, שסיימתי את הבקשה.

"למה ?" התעניינתי, "עם כל הצער, הציונות הדתית לא מעניינת את העיתון שלי. גם אם אתחנן, אף אחד מהעורכים שלי, לא יאשר ידיעה כזו. זה מתחיל במנהיגים שלכם שלא מעניינים אף אחד". חשבתי הרבה על הדברים שאמר לי.

האמת, אין דרך קלה לומר זאת, אבל הוא צודק: נבחרי הציבור של הציונות הדתית, אלה שנשלחו לחזית הפוליטית, מבחינת ההתעניינות התקשורתית, שהיא נגזרת לעשייתם הציבורית, ממוקמים כיום בתחתית הסולם".

מתי לאחרונה ראיתם ידיעה (לא ב"בשבע" או ב"מקור ראשון") ראשית או בולטת, הקשורה למי מ"שבעת המופלאים שלנו".

אה כן, ב"ידיעות אחרונות" הופיע לא מזמן ידיעה על כוונה לשגר בקרוב אסטרונאוט ישראלי נוסף לחלל, ובתוכה הופיע ציטוט של מנהיג ה"בית היהודי" שר המדע הרב פרופ" דניאל הרשקוביץ".

כדי שהציונות הדתית תגיע היום למרכז השיח הציבורי, זה כנראה רק דרך "פרובוקציה" של ח"כ מיכאל בן ארי, וגם זה הולך ופוחת.

חברים תתעוררו, הגיע הזמן שתעשו "חשבון נפש" שאחרי החשבון של ה"ימים הנוראים", איך הידרדרנו למצב הזה, שציבור איכותי ומוביל כמו הציבור הדתי לאומי, הפך "לא רלוונטי"- לפחות תקשורתית - שלא באשמתו.

לטיקבוקים:
http://www.datili.co.il/index.php?id=36708


(*למעלה עורך דתילי עמיעד טאוב לידו עורך "מצב הרוח" חגי הוברמן. למטה טולי פיקרש)

יום שבת, 17 באוקטובר 2009

עובדים זרים (2)


ובהמשך למעקב שלנו על סיקור התקשורת הדת"ל בעניין העובדים הזרים, השבת, העיתונאי חגי סגל התייחס לעניין במאמרו במדור 'אקטואלי'. סגל מקבל את "רוע הגזרה" - "ילדי העובדים הזרים יכולים להירגע. ג'וניה מקניה, יאן מיוון וצ'ין מסין ישארו כאן לא רק אחרי אחד בנובומבר הבא עלינו לטובה, גם אחרי 30 ביוני 2010 הם ישארו. אף אחד לא יגרש אותם" הוא פותח את מאמרו ועוקץ את ממשלת ביבי, "ממשלה כפופת תקשורת, תעדיף לחלק את ירושלים ולהכיר בזכות השיבה מאשר לגרור למטוס ילדים שחורי עור או מלוכסני עיניים"

הוא גם מביא מספרים מפחידים "פרופ' שלמה אבינרי, אשר עמד פעם בראש ועדה ממשלתית שעסקה בנושא, העריך השבוע שבארץ יש כבר 400 אלף עובדים זרים, חוקיים ולא חוקיים,. הערכות צנועות יותר מדברות על 300 אלף". כשקראתי את זה נזכרתי במאיר שלו שגם הוא הזכיר השבת מספרים אבל בסגנון שונה קצת..: "מדובר רק ב-1,200 ילדים..".

אם כן, לכל אחד יש את המספרים שלו.

אבל סגל בניגוד לערוץ 7 (שמאז האייטם על "7% מתושבי אילת הם סודנים" גייסו את פרופ' ארנון סופר שיסביר כי "המהגרים מסכנים את מעמד המדינה" . ערוץ 7 לא פספסו את הכתבה עם סופר ב -YNET ומהר מהר העלו אותו לאוויר ברדיו ובאתר ) לא כותב רק כמה המצב גרוע ומה נעשה וכו' וכו' הוא מנסה להציב פתרון:

"אז מה עושים? משאירים את הילדים כאן, אבל לא קולטים אפילו פועל זר אחד נוסף. סגירת שערים מוחלטת. אין יותר תיאלנדים בחממות, אין סינים על פיגומים ואין פיליפיניות אל זקנים סיעודיים. זאת תהיה מכה קשה לחקלאים, לקבלנים ולזקנים אבל בסוף הם יתרגלו. כולנו נתרגל. עד לפני 20 שנה הסתדרנו כאן בלי אספקה שוטפת של כוח עבודה זול מחו"ל, ונצטרך ללמוד מחדש להסתדר בלעדיו. נשלם יותר, נעבוד יותר, ונעשה את זה. במקום להעלות אותם בכוח למטוס, פשוט לא ניתן להם לרדת ממנו".

לא לגרש. לגייר!
ועוד רעיון מעניין שצד את עיני ביחס לעובדים הזרים: חגי הוברמן: "לא לגרש לגייר"
עורך עלון השבת, "מצב הרוח", מציע לגייר אלפי עובדים זרים "כך", אומר הוברמן, "תיפתר הבעיה מאליה ונרוויח עוד כמה עשרות אלפי יהודים". ואני תוהה אם לפני שנגייר את אלפי הסינים, סודנים, הודים, רומנים, תיאלנדים, כדאי אולי לשאול אותם אם הם יודעים מה ההבדל בין יהודי לישראלי..


יום חמישי, 15 באוקטובר 2009

עובדים זרים? כן, שמעתי על זה משהו...

מה לעשות עם העובדים הזרים? שאלה לא פשוטה. כלי התקשורת בארץ לא מפסיקים לדוש בסוגייה. חלקם נקטו קו ברור כמו עיתון הארץ ואתר וואלה שאפילו הרחיקו לכת והשוו את מדיניות סילוקם של העובדים הזרים לפעולות של משטרים אפלים שפעלו באירופה לפני 70 שנה.

YNET היו פחות מילטנטיים והביאו את הדמוגרף ארנון סופר שטען כי הצביון הלאומי של מדינת ישראל יפגע .יפה מצידם.

ומה קורה עם אנשי שלומנו? מה אומרים בערוץ 7 כיפה או דתילי בסוגייה? לא הרבה. ממש כלום. כנראה שלא מדובר בסוגיה מוסרית ממדרגה ראשונה. אין יותר מדי שאלות בנושא הזה כנראה שהכול ברור.. הרבנים, אנשי הרוח בציונות הדתית, פוליטקאים לא צריכים לעסוק בשאלת העובדים הזרים.. זו לא שאלה בכלל.. צריך לגרש ומהר... יפה שעה אחת קודם...

מה כן פורסם..
בבדיקה נוספת יש כמה התייחסויות מעניינות אצל אנ"ש. ערוץ 7 פרסם לינק על קצין בכיר שאומר כי 7% מתושבי אילת הם מסתננים. ח"כ כצל'ה הי"ו אמר כי "רק גדר אלקטרונית בגבול הדרום תעצור את זרם המסתננים ותוכל למנוע את הפגיעה החמורה במאזן החברתי-דמוגרפי במדינה".

אך עדיין לא ברור מה צריך לעשות עם העובדים הזרים שנמצאים כאן?? הלו? מישהו?

קנוניה, פארנויה והיסטריה
עיתון בשבע פרסם מאמר שהדרך היחידה שלי להגדיר אותו היא שמדובר במאמר, איך נאמר, מכוער. ריח של שנאת זרים חריפה נושבת ממנו. והנה טעימה ממאמרו של אל"מ (במיל') גד דורלכר, חבר קיבוץ שדה אליהו ומטה 'חומש תחילה':

הקנוניה לדילול המדינה היהודית

"המאבק ההומניטארי-כביכול נגד 'גירוש' העובדים הזרים הוא חלק ממהלך נרחב שנוקטים אנשי שמאל כדי למנוע מהציבור הדתי ההולך ומתרבה 'להשתלט' על המדינה".

לפני כ-20 שנה הבין השמאל הקיצוני בארץ שברמת הילודה הנוכחית, ממוצע של 6-5 ילדים למשפחה דתית לעומת ילד אחד בממוצע שלהם, יהיה רוב יהודי-דתי מוצק בארץ כעבור דור. לכן הם החליטו לצאת למלחמה נגד התהוות מדינה יהודית שבה הדתיים הם רוב. חלק מהם נתקף פחד אמיתי, אותו שמעתי בשיחות עימהם, שמדינה יהודית תכניס אותם לגטאות, לא יהיה ים בשבת, אוטובוסים יושבתו ו"התרבות" תדרדר. חלקם פועלים מתוך אוטו-אנטישמיות לשמה.
הם סימנו את הציונות הדתית כאויב, ופתחו במהלך שאנו בשיאו, שתכליתו מניעת רוב יהודי-מסורתי בארץ. כדרכם, השתמשו בכל מוקדי הכוח שבידיהם כדי לקדם את המהלך."
מאמרים כאלה לא יכולים להתפרסם בעיתון. נקודה.

דוס ווטש.

דתילי מגיבים לדוס ווטש



בפוסט הקודם ביקרנו את האהדה והחנופה שרוכש אתר דתילי לחבר הכנסת זבולון אורלב ויו"ר אמונה ליאורה מינקה. היום הגיב עורך אתר דתילי עמיעד טאוב על הפוסט:

"רשת דתילי הוקמה במטרה לתת במה לזרם המרכזי בציונות הדתית שאין ספק שאורלב ומינקה מהווים חלק מנציגיו (גם האחרים מקבלים במה)".

מהתגובה אנו למדים שטאוב סובר כאילו המפד"ל, שאורלב ומינקה מהווים חלק מנציגיו, הם הזרם המרכזי בציונות הדתית ודתילי נותן לזרם הזה במה. אם כן, טוב שלמפד"ל יש אתר.

ובינתיים ממשיך רז קיל לעקוב אחר "הברנז'ה הדתית" (למה הביטוי הזה צורם לי כל כך כשמדובר באנשים דתיים) ונחשו מי שוב מככב? נכון, מוטי זיסר.. :
"אברהם פריד, הספיק להופיע בשלוש מדינות שונות במהלך החג ביום ב' נחת פריד בנתב"ג והגיע ישירות במסוק שחיכה לו בשדה התעופה לטבריה, שם הופיע בפני אלפים אנשים יחד עם חנן יובל ובנוכחות מוטי זיסר, שהגיע במיוחד לשמוע את הזמר. יום לאחר ההופעה הוא כבר היה בדרכו למונטריאול שבקנדה, לחגיגת שמחת בית השואבה המרכזית בעיר וברביעי חזר לניו יורק וערך עם ליפא שמלצר, הופעה מרגשת, בשכונת קראון הייטס."

ואנחנו שואלים: האם רז קיל עוקב אחר מוטי זיסר?

אבל זיסר לא לבד, לקיל יש מידע גם על משה ענבר, דובר שר המדע (למי שלא ידע), שחזר מחופשה בתיאלנד וגם אכל אוכל כשר בבתי חב"ד. מה היינו עושים בלי המידע הזה? ויש גם תמונות של משה ענבר. בהתחלה דתילי פרסמו תמונה של ענבר על אופנוע ים אבל היא נעלמה ובמקומה מופיעה התמונה הבאה עם הכיתוב: ענבר בודק את האננסים מקרוב:


משום מה דתילי לא כתבו מי מבין השלושה הוא משה ענבר כנראה שהם סמכו שכולנו יודעים....
*(צילום אלי מאור)

תגובה לשאול כהן על האשמות הבלוג באנטישמיות בלה בלה בלה

הבלוג עוד לא נפתח וכבר צצים הקולות המתלהמים והצרחניים כאילו "דוס ווטש" הוא ארגון שמאלני הממומן על ידי האיחוד האירופי (הלוואי.. הלוואי שאיזה יורגן או וולפגנג היו שולחים לי קצת יורו..) וגם הוטחה לאוויר המילה הנוראה מכל, תחזיקו חזק...: אנטישמיות. תאדדדאאם-תאדדדאם... כן, כן, בלוג אנטישמי לא פחות...

פעיל הימין, שאול כהן, האשים אותי באתר רוטר באנטישמיות. "אני משוכנע שהבלוג הזה הוא עלילה נגד דתיים/מתנחלים, אם כי קצת מתוחכמת.." כך כתב בהודעת מייל שנשלחה לתיבתי. לא כל כך הבנתי מה מתוחכם בעלילה הזאת אבל בסדר.. שיהיה...

בכל מקרה השעה כבר 14:00 ובזמן הזה אני בדרך כלל אוכל דתיים אז אסיים:


לכל הימין הזועם.. שהתעצבנו רק בגלל השם "דוס ווטש" כי זה מזכיר להם את הזקנות "ממחסום ווטש" ואז מחשבות רסקולניקוביות עולות במוחם הקודח.. תרגעו, תנשמו עמוק ותספרו עד 10... יתכן שתופתעו..


רון מיברג: השלטון החדש במעריב רצה את סג"ל הימני





כפי שפירסמה דבורית שרגל בבלוג שלה העיתונאי רון מיברג דיבר היום על הסיבות להתפטרותו ואחת מהן, מלבד הקיצוץ במשכורת (60% משכרו במשך שנתיים), היא העיתונאי הדתי והימני אראל סג"ל.

"עיתון מעריב הכניס את ידו לכיסי" אמר מיברג לקרן נויבך בראיון בקול ישראל "במקומות אחרים בעולם קוראים לזה פיטורים בשפה אחרת, היום קוראים לזה חיסכון, לי זה לא התאים". ומלבד עניין הכספי, כאמור, מעריב רצה לפנות את המדור שלו לטובת אראל סג"ל: "מסתבר שאני גם צריך לפנות מדור שמאוד אהבתי בסופשבוע כדי לתת מקום ואני מצטט: 'לכותב מהימין' העיתון החליט לשבור ימינה ומאחר שאני לא ימני למרות שלא כתבתי על עניינים פוליטיים... הודעתי על פרידתי.."

בהמשך הסביר מיברג את מעברו לאינטנרט. מיברג אמר שבגלל הכתיבה שלו נגד עיתונים ומו"לים בעבר והתמיכה שלו בעופר נמרודי הוא "נמצאתי כלא ראוי לכתוב בעיתונים אחרים, למו"לים יש זיכרון ארוך והם העדיפו לא לפנות אלי".

מיברג הקים אתר בו הוא יכניס חומרים ארכיונים שלו וכתבות בנושאים שונים. האתר של מיברג יהיה בתשלום והקורא המעוניין לקרוא את כתבותיו של העיתונאי הותיק יצטרך לשלם 50$ לחצי שנה או 100$ דולר לשנה. "אני לא מוכן לתת בחינם את מה שעבדתי כל כך הרבה שנים כדי להיות פחות או יותר בסדר בו", אמר מיברג.

לנו לא נותר אלא לאחל בהצלחה למיברג וגם לסג"ל




יום רביעי, 14 באוקטובר 2009

בימים הקרובים: תקשורת מתגוננת.....



לפי השמועות שרצות באינטרנט... הרוצח מבר הנוער מתל אביב נתפס.. לפי השמועות ואני חוזר שוב מדובר בשמועות שמסתובבות בפורומים שונים. מדובר באדם עם רקע אמריקאי שגר באחת ההתנחלויות, דתי ומקורב לימין הסהרורי על כל הפרשה הוטל צו איסור פרסום.

מה שבטוח שבמידה וזה נכון ימי רצח רבין יחזרו שוב אל כל בית ורחוב. אלו יהיו ימים רעים של הכפשות ומלחמות. התקשורת הדתית תיכנס למגננה.

קבלו מייל ששלח גל אוחובסקי לחבריו בו הוא מבקש לשמור על תגובות מאופקות כדי למנף את האהדה..:

"כמו שמסתמן עכשיו יש למשטרה חשוד והוא שייך למחנה הימין הסהרורי
אני מציע אם יורשה לי שנשמור כולם על תגובות מאופקות
יהיו מספיק אנשים שיפנו עכשיו אצבעות מאשימות אל המגזר שממנו יצא הרוצח
אם אנחנו רוצים למנף את האהדה הציבורית חייבים להתבטא באופן מתון ולא מתלהם ולתת לצד השני לקיים חשבון נפש
להגיד אמרנו לכם ולקלל את המתנחלים לא יקדם אותנו בשום צורה.
להגיד שהרצח קורא לחשבון נפש אך לא אמור להכתים ציבור שלם יהיה בוגר נכון ונבון.
גל אוחובסקי"

ערוץ 7: יששששששששששש!! הוא בכה..


עשינו זאת! תחושת סיפוק ושמחה אפפה היום את משרדי ערוץ 7 בישוב בית אל. כתבנו בשטח, חזקי עזרא, ליווה את השר הפרופ' הרב דניאל הרשקוביץ במוזיאון גוש קטיף. שר המדע הביט בתמונות ראה את ההרס ולצלילי השיר-שיותר לא נוכל לשמוע-"תפילה לעני כי יעטוף" התפרץ בבכי. הכתב לא איבד את העשתונות וצילם מקרוב את הדמעות של השר.
אין כמו לתפוס פוליטיקאי בוכה ומוזיל דמעה ועוד על חורבן גוש קטיף יופי של אייטם לערוץ 7.


קובי נחשוני והחרדים


קובי נחשוני הוא עיתונאי מצויין, כתב פורה ומעניין. YNET יהדות התברכו בבחור צעיר ומוכשר שלא מפסיק להרים אייטמים מעניינים. כמעט כל יום נחשוני כותב שלוש ידיעות (לפחות) והופך את מדור יהדות למדור אטרקטיבי. יש לו מקורות טובים והוא יודע לספק את הסחורה.

אבל... (תמיד יש אבל) לפעמים הוא נופל ומחליק במירוץ אחר האייטמים וסיפוק התיאבון של דעת הקהל. קחו לדוגמא את הכתבה על נטורי קרתא והשפה העברית בה הראה נחשוני כמה אותם חרדים הם מוזרים ומשונים (אפילו עם המילה בוקר טוב יש להם בעיה...)


מה המטרה בכתבה כזאת? לצחוק עליהם? שוב פעם לגחך כמה החרדים מטומטמים? (ולהרגיש טוב עם עצמנו...) לדקלם שוב את המשפטים "תראו באיזה שטויות הם מתעסקים.. אוי הפרימיטיביות.." וכו' וכו' ממש שמחה וששון..


זו לא הפעם ראשונה. נחשוני עושה זאת די בקביעות: אייטמים שמציגים את הטמטמום והנחשלות של הציבור החרדי. וחשוב לי לציין, אני לא נגד ביקורת ואין לי עניין בלהסתיר או לטאטא מתחת לשולחן כל מיני כשלים מוסריים ותופעות שליליות לא בציבור שממנו אני בא ולא בציבור החרדי. להפך יש לי הרבה מה לומר-לבקר-ולהתעצבן...


אבל רבאק נחשוני!!! זו לא בעיה ללכלך על חרדים. זה ממש קל. תמיד אפשר לעשות עליהם אייטם רע. להיכנס בהם זה קל, זמין ונגיש... וכולם ימחאו לך כפיים..


אבל אולי.. אולי פעם אחת, חוץ מלהיות עיתונאי טוב ופורה תביא כמה כתבות שיחשפו בפנינו פנים אחרות ושונות של החרדים. זה נמצא שם ויש מה להביא ואני בטוח שאתה מסוגל..


פינת קשר משפחתי (הפינה לחיפוש קרובים)

למיטב ידיעתי קובי נחשוני הוא בנו של יצחק נחשוני עיתונאי מוערך בעיתונות החרדית (בחדרי חרדים ועוד). נכון?


*(למעלה קובי נחשוני)