ארץ מתחנפת, 'סרוגים' - תופעות לוואי, הבעלים של רדיו"ש, אדונים ומשרתים, ציפי חוטובלי, ו'במחנה' עדיין תקועים בעבר

אדוני ה'ארץ'
1. חגי סגל נכנס במערכון של ארץ נהדרת. סגל כתב (כמו שכתבתי בזמנו איך לתקוף את המערכון) - על חוסר האומץ של הכותבים, על ההיטפלות לציבור חלש ומושמץ. הכול כמובן נכון. רק חבל שסגל פרסם את המאמר במקור ראשון, הרי יש לו טור בידיעות אחרונות! שם זה המקום להתפרע נגד 'ארץ נהדרת'. מר סגל, אנחנו יודעים שאתה צודק אבל מה עם קוראי ידיעות?? במקום זה, סגל כתב חצי טור בידיעות על זה שהערבים עדיין רוצים את חיפה.

2. זה כל כך היה ברור וצפוי שיהודה נוריאל מידיעות יגן על אדוני ה'ארץ' (נהדרת) בשם חופש הביטוי וכאילו אידיאליזם וכו' וכו'. כצל'ה שיחק לידיהם של האנשים הצפויים.

3. אריאל שנבל גם ביקר את המערכון, רק שלדעתי, התקיפה הייתה בנקודה הלא נכונה. שנבל כתב על הניסיונות של אדוני ה'ארץ' להילחם ב"תרבות ישראלית אלטרנטיבית": "מי שחושב שיוצרי 'ארץ נהדרת' בחרו סתם במקרה בעיתון הזה ולא באחרים, תמים או מיתמם. לכותבי 'ארץ' אג'נדה ברורה פוליטית ברורה.. לא מעניין אותם להילחם בימין הקיצוני, כי ברור להם שלא שם טמונה הסכנה לשלטונם חסר המעצורים בתקשורת.. הם יודעים שאיום הזה מגיע ממקומות כמו 'מקור ראשון' שמטפחים תרבות ישראלית אלטרנטיבית". לדעתי האישית, אין פה מגמה מכוונת או קונספרטיבית אלא פחדנות והתיישרות  עם הממסד התרבותי הקיים: הכה במתנחלים ונמחא לך כפיים.

השפעת מתפשטת

כולם כותבים ומדברים על סרוגים. שנבל עם טור על התוכנית, אליישיב רייכנר מראיין את אוהד קנולר, תוכניות ופורומים יעסקו בתוכנית. בקיצור, שפעת הסרוגים מתפשטת. אבל מה שהכי עיצבן אותי השבת זו הפרסומת של "פורום נשים למען הקהילה" שצדה את עיני - על עוד פאנל מייגע עם יוצרי הסדרה ושחקניה בהנחייתה של עתונאית (משלנו! כמובן) שרה ב"ק - "סרוגים, טוב או רע לסרוגים?". כאילו מהההה??? רבויינו של עויילם, מה אתן רוצות? הרי כבר דנו בזה והוציאו מזה את המיץ! איפה הייתן שנה שלמה שכולם טוחנים את הנושא? ובכלל מ'זתומרת "רע לסרוגים" איך זה יכול להיות "רע" כל כך הסדרה הזאת.. איפה הרוע? גם אם היא לא מציגה אותנו כאנשים הכי מושלמים - למה להשתמש במילה "רע"?. הוי רבויינו...

אחינו, יש פה דיון על 'סרוגים'. להעיר אותך? לא? לילה טוב

הבעלים של רדיו ישראל

צביקה שלום הוא הבעלים של תחנת הרדיו החדשה "רדיו ישראל". הוא אחיו של סילבן שלום, ליכודניק, חובש כיפה ובבעלותו תחנות רדיו נוספות כמו רדיו תל אביב, רדיו חיפה ורדיו דרום. כשהוא הפך להיות הבעלים של רדיו ת"א התחוללו שינויים גדולים בתחנה. המנכ"ל התפטר. ברמן, טייכר, זרחוביץ'  ועוד שדרנים נוספים עזבו. אנשים מרדיו ישראל מספרים ששלום רוצה לקרב את הרדיו יותר למיינסטרים, אל העמך, פחות צפובוניזם תל אביבי יותר ישראליזם. המהלך שלו לרכישת רדיו ישראל, הם אומרים, היה טיבעי. יהושע מור יוסף, מנכ"ל התחנה, מקורב לצביקה שלום. בעבר היה דוברו של אחיו השר סילבן שלום. אגב, יום א', תחל התחנה את שידוריה. בהצלחה.

"במחנה" עדיין חיים בעבר

נודע לי שיש כתב דתי אחד ויחיד בעיתון הצה"לי "במחנה". אך מה הפלא ותפקידו הוגדר לכתוב על ענייני הרבנות וכיוצא בזה. בעוד שהכתבים הדתיים בימינו נמצאים בכל תחום מהפוליטי ועד לתחומים אחרים, מערכת במחנה משום מה עדיין תקועה באיזה עולם מלפני 40 שנה שדתיים צריכים לכתוב על מזוזות ורבנים. יאללה תתקדמו. 

אתה אמיתי, כאילו?

נדב הלפרין בחור צעיר מאוד ומוכשר מאוד (כתבנו עליו) החל לכתוב את מדור שליפות. אגב, סיפורון קצרצר, במערכת מעריב היו בטוחים שנדב הלפרין הוא הנפצה של תנועת ציונות דתית ריאלית. רועי שרון לא האמין שהלפרין באמת כותב את אותם טורים בנרג', ומדובר בודאי בתחבולה צד"רניקית. עד שיום אחד הגיע הג'ינג'י הצנום לבית מעריב וכתב שם רשימה לאתר. "אוקי, אתה אמיתי", הודו.

כולנו עבדים של מישהו
חנוך דאום נפגש עם עו"ד דובי וייסגלס בשבוע שעבר. שניהם דיברו על פטרוניהם הפוליטיים בעבר ובהווה. וייסגלס סיפר לדאום על מעשיות הגבורה של הבוס שלו, לשעבר, אריאל שרון, וכמה הוא היה גיבור וכל העם אהב אותו ושהוא קרא לדרור. ודאום סיפר על פטרונו שלו - נתניהו, ולמה לדעתו אין כמו ביבי בעולם. דאום כתב על המפגש ב'מוסף ידיעות' וגם הסביר למה ציפי ליבני היא לא כמו מופז - שהוא גבר גבר, וכמה חשוב שמופז צריך להיות שר בממשלה (גבר גבר! כבר אמרנו?). בדיוק כמו שביבי רוצה.

איך אוכל לשרת אותך, אדוני?

רק בישראל (ציפי חוטובלי)

לא מזמן סיימתי לקרוא את הספר של דן מרגלית "התפכחות". יש הרבה מה להגיד על הספר אבל השבת נזכרתי בנקודה אחת, מצחיקה ועצובה בו זמנית. יוסי ורטר מ'הארץ' כתב על הצעת החוק של חוטובלי - לא לאפשר לעבריינים מורשעים להיכנס או לחזור לבית הנבחרים. ורטר כתב על השמועה שמסתובבת במסדרונות שזו הנקמה של חוטובלי באריה דרעי. הרי דרעי לא יכול היה לסבול את חוטובלי על כך שהיא חלקה עליו במועצת החכמים ולא קראה לו "רב" אלא "מר דרעי" והייתה מתקנת אותו בציטוטים ומקורות מהגמרא. דרעי ניסה ללחוץ על מרגלית להעיף אותה, מרגלית לא רצה ודרעי עזב. עכשיו, כך לפי "השמועה", חוטובלי רוצה "להחזיר" לדרעי ולנעול את שערי הכנסת. חוטובלי מכחישה כמובן.

בכל מקרה בספר של מרגלית מסופר על טומי לפיד ודנקנר שגם הם לא אהבו את חוטובלי בלשון המעטה, והיו נוהגים לחקות אותה כשהיא מדברת. לפעמים המצלמה הראתה את זה, לפעמים לא. וחשבתי לתומי בעודי קורא את אותם שורות, איך קורה ששר משפטים לשעבר ועורך עיתון מכובד מגיעים למצב כזה שהם מחקים בחורה צעירה שבסך הכול חושבת אחרת מהם.

עינת ברזילי מפרגנת לארמדיל (תרבות מעריב)
ואני חשבתי שרק אני מקדיש "צימוקים" פעם בשבוע לחנוך דאום. מסתבר שאני ממש לא לבד. הלו? חבורת ארמדיל? גם אני רוצה לקבל מנוי!

איך הוא מעז? למען השם

הוא רק בן 15 וכבר כותב מדי שבוע מאמרים ב-NRG יהדות. הוא יותר ג'ינג'י מאליעד שרגא ובעבר הלא רחוק הוא היה פרשן לענייני חגים ב"חדר של חני". הוא גם צד"רניק (ציונות דתית ריאלית) גאה ויש לו הרבה מה לומר לציבור הדתי לאומי. אפשר להסכים איתו, אפשר לחלוק עליו - אבל חייבים להודות לנדב הלפרין יש ים של כישרון. דוס ווטש פנה לפובלציסט הצעיר לראיון היכרות וחזר נפעם.

(איור: אור רייכרט מקור ראשון)

"אם אני מכונת רייטינג אני יכול להיות מרוצה"

1. האם תוכל לספר לנו קצת על עצמך, מאיפה אתה מגיע? איפה אתה לומד?

- ג'ינג'י בן 15, נולדתי בראש העין ובה אני מתגורר. לומד בתיכון התורני - אמי"ת בר אילן שברמת גן.

נושא על גבי אלפיים שנות... נצר למשפחת רבנים שורשית, נין לגרא"ח נאה (שכתב את חיבורו הראשון בהיותו בן שמונה עשרה בלבד).
משתתף בסדנת שירה ופרוזה בהנחיית המשורר רוני סומק, במרכז התרבות בית אריאלה.

כתיבה על כל גווניה השונים היא אהבתי הגדולה, מכור למילים מאז שאני זוכר את עצמי, סוג של גרפומן.

למען הפיקנטריה, אספר פרט משעשע ומביך, בגיל 10 שימשתי "פרשן לענייני חגים" ב-"חדר של חני",שזה בערך כמו להיות אהוד יערי, רק של זאטוטים חובשי כיפה.

2. אתה בן 15 וכותב מאמרים ב-NRG למה? מדוע חשוב לך להגיד משהו?

- אשיב בשאלה: מדוע אתם בדוס-ווטש הכנסתם את עצמכם לבלוגוספירה הישראלית?

מובן, שיש לכם בכך מטרות ברורות, ברצונכם לעמוד על המשמר ולבקר את התקשורת הדתית לאומית וכו...

אך ישנה תשובה נוספת: אני מניח שלכל כותב באשר הוא, ישנו רצון עז לתרגם את זרם תודעתו למילים. על אף העובדה שאני רק בן 15, קיים אצלי הרצון הזה ולעיתים הוא בלתי מוסבר.

מעבר לזה, חשוב לדעתי שישמע קול צעיר, יש שיאמרו תמים, בתקשורת הישראלית בכלל והדתית בפרט.

רבים טוענים למולי, שלנער אין מספיק ניסיון חיים כדי להגיע לתובנות משמעותיות. אני גורס שדווקא תובנות "ילדותיות" שנעלמות כשהצעיר הופך למבוגר מפוכח, הן פעמים רבות צודקות, מציאותיות ומוסריות יותר.

3. איך אתה מגיב לטוקבקים (רבים מהם מפרגנים אך כמו תמיד יש גם אחרים..) מתלהמים?

- הטוקבקים, מטבעם, מכילים מוטיבים של משתנה ציבורית וירטואלית, כל דיכפין ייתי ויצווח. מאידך, יש בהם כדי לשמש מראה המשקפת את דעת הקהל. אני משתדל להתייחס בכובד ראש לתגובות הרציניות והמנומקות (לא משנה מה העמדה שמבוטאת בהן), הטוקבקים המחמיאים גורמים לי לחייך. מהסוג השלישי והנמוך של הטוקבקים אני מעדיף להתעלם, כמו במציאות, כך גם כאן.

4. מה אתה אומר לאלו שאומרים: "סליחה, ידידי הצעיר קודם סיים בגרויות ואחרי זה תאמר את מה שיש לך לומר..."

- זוהי שיטה מעניינת להתחמקות מהתמודדות עם הבעיות שאני מעלה בטורים שלי, לאנשים הללו יש לי רק דבר אחד לומר:

אולי סיימתם בגרויות וקיבלתם לבגרותכם אישור ממשרד החינוך, אולם, אתם עדיין אינכם בוגרים.

5. אתה חבר בציונות דתית ריאלית. מדוע? האם תוכל לספר איך התעצבה השקפתך הפוליטית..?

- השקפתי הפוליטית נמצאת בתהליך עיצוב מתמיד. כמו כל צעיר ישראלי, אני מושפע מחוויות הקיום שכפויות עלי בארץ הזו, כמו גם מהלימוד והחקירה הפרטיים שאני מקיים. קל לחלק אנשים בצורה שרירותית לשמאל וימין ע"פ אמירה מסוימת, אלא שמדובר בגישה פשטנית שחוטאת לאמת. השמאל והימין - שתיהן מערכות ערכים גדולות ומפוארות. במישור הערכי - וכאן אני טוען משהו שנוגד את הגישה המקובלת, קל לי יותר להתחבר למערכת הערכים ה-"שמאלנית" של הומניזם, ליברליזם וסוציאליזם, דווקא משום שאני נער דתי. הערכים שמייצג הימין יש בהם סכנה גדולה של אלילות, התמכרות לאדמה וללאום. במישור המעשי, אני משתדל ללקט לעצמי את מה שצודק ונכון בעיניי משני צידי המתרס. יש הבדל גדול בין הצד המעשי לצד התאורטי, משום שחשיבה מעשית היא חשיבה קןנקרטית - לכן, לא כל שמאלני יסתכל על ההתנתקות כמהלך צודק ולהפך.

ציונות דתית ריאלית, תנועה שבאופן מסוים יוצרת שילוב בין תורתו של הרב קוק לתורתו של ישעיהו ליבוביץ', מהווה כוח מאזן לתנועות קיצוניות וקנאיות בציבורינו ועל כן אני חבר בה. העובדה הזאת לא אומרת שאני מסכים עם כל מאמר שמזדהה עם התנועה, או עם כל סעיף במצעה.

כמאמר המערכון המפורסם של מונטי פייטון: כולכם אינדיבידואלים, אני לא.

6. אתה מרבה לבקר את ציבור הדתי לאומי. איך מקבלים את הביקורת שלך חבריך בבית הספר, בשכונה, בקהילה..?

-אני מקבל תגובות שונות ולעיתים גם משונות. מחברי בבית הספר זכיתי בתחילה לממטרים של גידופים משום שאני "יפה נפש". עם הזמן למדו להבין אותי, וכיום דעתי נשמעת וחשובה, ואני שמח שיש לי אפשרות להשפיע לטובה.

בשכונה ובקהילה המצומצמת אני זוכה לפירגון רב ועידוד, גם אם לא בכל פעם הגיגיי מקובלים, דבר שרק מדרבן אותי להמשיך בדרכי. יצא לי גם להיתקל בביקורות קיצוניות יותר, היו אנשים שהתריעו שאשלח לגיהנום. לא ידעתי אם לבכות, אז צחקתי.

7. מה אתה אומר על הטענה שאתה בעצם גימיק של NRG יהדות: בחור/נער ממש צעיר, עם דעות שמאלניות, יעצבן את הימניים והדתיים שיטקבקו את עצמם לדעת... ויהיה הרבה רעש...

- לי באופן אישי, לא מפריע להיות חשוב כגימיק כל עוד טוריי מתפרסמים ודעתי מושמעת. אני מאמין שבסופו של דבר דבריי מחלחלים גם אל נפשם של אלה המסתכלים עליי בתור גימיק. ברור שכל כלי תקשורת מחפש רייטינג, אם אני מכונת רייטינג, אני יכול להיות מרוצה. אם לא, זה לא מפריע לי.

מעולם לא כתבתי בשביל הרעש והצילצולים, אין בי פחד מאוונגרדיות, אמשיך לכתוב ללא לאות.

8. איפה נראה אותך בעתיד: תקשורת? פוליטיקה?

-תקשורת ופוליטיקה באות בחבילה אחת, התקשורת פוליטית, הפוליטיקה תקשורתית. בכל אופן, אני נחוש ולהוט להשתלב בעיתונות הישראלית ולתפוס לעצמי מקום של ממש, או לפחות מקום טוב באמצע.

ככלות הכל, אני בן 15 ועתידי לפני. כפי שכבר ציינתי, העיתונות והכתיבה בכללה, הן אהבותי הגדולות, אבל בכל זאת, אין לדעת אם אכנס לפוליטיקה מתישהו, שהרי בשנים האחרונות, כל עיתונאי שני הופך לחבר כנסת אפרפר.

למאמרים של נדב הלפרין ב-NRG יהדות