זהו, סוף סוף המילואים נגמרו ואני חוזר לשגרה. אבל איזו שגרה? מלחמה! מלחמת הכול בכול ברק נגד הרב מלמד, בוגרי ישיבות הסדר שולחים מכתבים זועמים אלה לשר הביטחון ואלה לרב מלמד ליישר קו, רבנים חותמים על עצומות והציונות הדתית, כהרגלה בנושאים האלה, מתפצלת לשתי קבוצות עיקריות (כולכם מכירים אותם). אז אין שגרה.
כשקיבלתי כמה סמסים שצעקו כי אהוד ברק מפרק את ישיבת הר ברכה, כמו השעונים האהובים עליו, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא איך רבונו של עולם מכל השבועות המשעממים והמשמימים נתקעתי באיזה ג'אבל באמצע שום מקום נלחם נגד הרוח שעוד שניה מעיפה אותי ועוד כמה מילואמניקים בעלי כרס לא קטנה במיוחד, כאשר, ככל הנראה, אנו עומדים לצפות בסרט ההמשך למלחמת העולמות. איזה מנחוס.
אבל המנחוס החל להשתלט על נישמתי כאשר הגיע לעמדתי עיתון ידיעות אחרונות עם כל הכותרות האדומות על פרשת הר ברכה וכו' וטורו של חנוך דאום התנוסס באחד העמודים הראשונים. קראתי אותו כהרגלי ולא ידעתי מה לעשות עם העיתון.
חנוך דאום פשוט יורד נמוך. מלכלך ולא כותב לעניין. מקלל ומשמיץ כמו היה ילד קטן ומחוצ'קן. דאום לוקח את הסיפור עם הרב מלמד בצורה אישית מאוד ומגיב כמו אידיוט.
ציטוט מדאום: "לאחר שנים שבהן ליכך את פנכתו של אביו וכתב טורי הלכה לא מוצלחים במיוחד בעיתון של אמא שלו, הצליח מלמד סוף סוף להגשים את חלומו: לקבל כותרות משלו".
אוי וי איזמיר. דאום לא מסוגל לבקר עניינית את ראש ישיבת הר ברכה אז הוא החליט לערב את האמא שלו. בדר"כ רוב בני האדם מפסיקים להתנהג כך אחרי בית ספר יסודי אבל דאום כנראה לא הצליח להיגמל מהמנהג המגונה והכניס את האמא של הרב מלמד לתמונה. אגב, 99% מהקוראים החילונים לא ידעו מן הסתם על מה דאום מדבר איזה "עיתון של אמא שלו" וכו' כנראה הוא סמך על זה שכולם יודעים שהרב מלמד כותב בבשבע ואימו הרבנית שולמית מלמד קשורה לאתר ערוץ 7 באינטרנט.
הרב מלמד, אומר דאום, חולם בלילות "לקבל כותרות". איזה רוע. ממש מכוער. הרי הרב מלמד באופן עקרוני לא מתראיין (כמעט) לתקשורת. אם הרב מלמד היה רוצה להעיף כותרות לאוויר זו ממש לא בעיה גדולה מבחינתו. כמה מילים קצרות והוא היה עוקף בסיבוב מומחים גדולים לכותרות כמו אלעזר שטרן והרב יואל בן נון אבל ראש ישיבת הר ברכה בדרך כלל מסרב להתראיין לתקשורת וממילא לא יוצר כותרות.
עוד אומר דאום הזועם כי ספרי ההלכה של הרב מלמד "לא נמכרים ולא נחשבים למרות קידום מסיבי מאוד שהם זוכים לקבל במסגרת התקשורתית של משפחת מלמד". שוב דאום לוקח את כל הסיפור באופן אישי כל כך ובוחר הפעם לא לומר אמת לקהל הקוראים. הספרים של הרב מלמד בייחוד ספרי ההלכה מאוד פופלאריים בקרב המגזר (אגב, לפי סקר TGI גם הטור של הרב מלמד בעיתון בשבע הוא הכי פופלארי במגזר). שבוע שעבר הייתי במילואים ונהנתי מאוד מהספרים שהיו בבית הכנסת של המוצב. הסגנון הזה של כתיבת הלכה בשפה פשוטה וברורה היא ייחודית לרב מלמד ולמעט הרב עובדיה יוסף ששינה את הלימוד ההלכתי בעולם היהודי ספרדי אני מתקשה לחשוב על עוד ספרים הלכתיים שקירבו את הלומד לעולם ההלכתי הסבוך. אבל חנוך דאום באיזה מין התקף אישי אובסיסבי כלפי הרב מלמד החליט להתעצבן על החיבורים של הרב. מוזר.
טוב, זה לא הולך להיות נעים במיוחד לחנוך דאום אבל מישהו צריך לומר את זה כדי להעמיד דברים על דיוקם: לחנוך דאום יש שני חלומות מרכזיים: 1. להיות יאיר לפיד 2. להבדיל את עצמו באופן קיצוני מהעולם הדתי לאומי.
לגבי החלום הראשון "להיות יאיר לפיד" צריך לומר את האמת הוא נכשל כישלון חרוץ. למרות שהוא העתיק את סגנון הכתיבה הקליל והמבודח עם הטורים הממוספרים, דאום לא מצליח להיכנס לנעלי "מר קונצנזוס". אולי זה נובע בגלל חוסר המודעות של לפיד בכתיבתו. לפיד חושב שהוא קולה של הישראליות ואילו דאום מודע לעצמו ולמקומו ומאיפה הוא מגיע (שבט אינדיאני החובש כיפה לראשו). דאום מאוד מתאמץ להתאים את עצמו עם הליפידיות אבל בסופו של דבר מה שנשאר הוא חיקוי די עלוב ומשעמם רק עם כיפה סרוגה.
לגבי החלום השני דאום מתאמץ מאוד להבדיל את עצמו מחלקים מסוימים מהציונות הדתית וזו זכותו המלאה. הבעיה מתחילה כאשר הצורך להבדיל את עצמו הופך במהרה לאובססיה בלתי ניתנת לשליטה כאשר מולבשת עליה כביכול אידיאולוגיה של כאילו מרדנות וחתרנות. לרוב התוצאה מביכה.
כלומר, לצאת נגד תחלואי המגזר הדתי וכשלים מוסריים וחברתיים בתוך הציונות הדתית זה צעד מבורך ביותר למרות הכעס שזה מעורר בתחילה (ובדרך כלל קשה לנו לקבל ביקורת). אבל דאום מאבד שליטה בשלב מסוים. הספר המביך מאוד שלו "אלהים לא מרשה" לוקח אותך ממקום של ביקורת ראויה, חשובה ומועילה אל עולמות הזויים ומוטרפים שבשבילם נוצר הטיפול הפסיכולוגי. לא סתם אמר ירון לונדון שהחשפנות וההתערטלות של דאום בספרו היא כל כך גדולה שטוב היה אם הסופר הצעיר (והמיוסר כל כך) היה שומר כמה מן החשיפות לעצמו.
במוסף שבת כתב דאום שהוא קיבל מייל ממקורב לרב מלמד שאמר שמזל שאביו נפטר והוא לא רואה "איזה פרא אדם יצא ממנו". כמה נוראים האנשים האלה בסביבתו של הרב מלמד! משוגעים וקיצונים! אבל דאום שלנו.. דאום שלנו הוא כל כך מסכן, בואו נרחם ביחד על חנוך דאום הצעיר והמיוסר שלמזלו הרע גדל אצל האינדיאנים מעבר להרי החושך. עכשיו כולנו יחד בחיבוק וירטואלי: אוהבים אותך חנוך, אוהבים אותך.
אז כמו שאמרתי בהתחלה לא ידעתי מה לעשות עם העיתון של ידיעות והטור של חנוך דאום. המנחוס החל להשתלט על כל חלקה טובה בגבעה המקפיאה באמצע שום מקום. לפתע נפתרה הבעיה. חברי היקר ניגש אלי בריצה מטורפת כולו נוטף זיעה "אחינו, נגמר לנו הנייר טואלט! יש לך משהו?". תלשתי את התמונה של הרב מלמד מהטור של דאום והגשתי לידידי הוותיק. "קח אחינו, תהנה".
כשקיבלתי כמה סמסים שצעקו כי אהוד ברק מפרק את ישיבת הר ברכה, כמו השעונים האהובים עליו, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא איך רבונו של עולם מכל השבועות המשעממים והמשמימים נתקעתי באיזה ג'אבל באמצע שום מקום נלחם נגד הרוח שעוד שניה מעיפה אותי ועוד כמה מילואמניקים בעלי כרס לא קטנה במיוחד, כאשר, ככל הנראה, אנו עומדים לצפות בסרט ההמשך למלחמת העולמות. איזה מנחוס.
אבל המנחוס החל להשתלט על נישמתי כאשר הגיע לעמדתי עיתון ידיעות אחרונות עם כל הכותרות האדומות על פרשת הר ברכה וכו' וטורו של חנוך דאום התנוסס באחד העמודים הראשונים. קראתי אותו כהרגלי ולא ידעתי מה לעשות עם העיתון.
חנוך דאום פשוט יורד נמוך. מלכלך ולא כותב לעניין. מקלל ומשמיץ כמו היה ילד קטן ומחוצ'קן. דאום לוקח את הסיפור עם הרב מלמד בצורה אישית מאוד ומגיב כמו אידיוט.
ציטוט מדאום: "לאחר שנים שבהן ליכך את פנכתו של אביו וכתב טורי הלכה לא מוצלחים במיוחד בעיתון של אמא שלו, הצליח מלמד סוף סוף להגשים את חלומו: לקבל כותרות משלו".
אוי וי איזמיר. דאום לא מסוגל לבקר עניינית את ראש ישיבת הר ברכה אז הוא החליט לערב את האמא שלו. בדר"כ רוב בני האדם מפסיקים להתנהג כך אחרי בית ספר יסודי אבל דאום כנראה לא הצליח להיגמל מהמנהג המגונה והכניס את האמא של הרב מלמד לתמונה. אגב, 99% מהקוראים החילונים לא ידעו מן הסתם על מה דאום מדבר איזה "עיתון של אמא שלו" וכו' כנראה הוא סמך על זה שכולם יודעים שהרב מלמד כותב בבשבע ואימו הרבנית שולמית מלמד קשורה לאתר ערוץ 7 באינטרנט.
הרב מלמד, אומר דאום, חולם בלילות "לקבל כותרות". איזה רוע. ממש מכוער. הרי הרב מלמד באופן עקרוני לא מתראיין (כמעט) לתקשורת. אם הרב מלמד היה רוצה להעיף כותרות לאוויר זו ממש לא בעיה גדולה מבחינתו. כמה מילים קצרות והוא היה עוקף בסיבוב מומחים גדולים לכותרות כמו אלעזר שטרן והרב יואל בן נון אבל ראש ישיבת הר ברכה בדרך כלל מסרב להתראיין לתקשורת וממילא לא יוצר כותרות.
עוד אומר דאום הזועם כי ספרי ההלכה של הרב מלמד "לא נמכרים ולא נחשבים למרות קידום מסיבי מאוד שהם זוכים לקבל במסגרת התקשורתית של משפחת מלמד". שוב דאום לוקח את כל הסיפור באופן אישי כל כך ובוחר הפעם לא לומר אמת לקהל הקוראים. הספרים של הרב מלמד בייחוד ספרי ההלכה מאוד פופלאריים בקרב המגזר (אגב, לפי סקר TGI גם הטור של הרב מלמד בעיתון בשבע הוא הכי פופלארי במגזר). שבוע שעבר הייתי במילואים ונהנתי מאוד מהספרים שהיו בבית הכנסת של המוצב. הסגנון הזה של כתיבת הלכה בשפה פשוטה וברורה היא ייחודית לרב מלמד ולמעט הרב עובדיה יוסף ששינה את הלימוד ההלכתי בעולם היהודי ספרדי אני מתקשה לחשוב על עוד ספרים הלכתיים שקירבו את הלומד לעולם ההלכתי הסבוך. אבל חנוך דאום באיזה מין התקף אישי אובסיסבי כלפי הרב מלמד החליט להתעצבן על החיבורים של הרב. מוזר.
טוב, זה לא הולך להיות נעים במיוחד לחנוך דאום אבל מישהו צריך לומר את זה כדי להעמיד דברים על דיוקם: לחנוך דאום יש שני חלומות מרכזיים: 1. להיות יאיר לפיד 2. להבדיל את עצמו באופן קיצוני מהעולם הדתי לאומי.
לגבי החלום הראשון "להיות יאיר לפיד" צריך לומר את האמת הוא נכשל כישלון חרוץ. למרות שהוא העתיק את סגנון הכתיבה הקליל והמבודח עם הטורים הממוספרים, דאום לא מצליח להיכנס לנעלי "מר קונצנזוס". אולי זה נובע בגלל חוסר המודעות של לפיד בכתיבתו. לפיד חושב שהוא קולה של הישראליות ואילו דאום מודע לעצמו ולמקומו ומאיפה הוא מגיע (שבט אינדיאני החובש כיפה לראשו). דאום מאוד מתאמץ להתאים את עצמו עם הליפידיות אבל בסופו של דבר מה שנשאר הוא חיקוי די עלוב ומשעמם רק עם כיפה סרוגה.
לגבי החלום השני דאום מתאמץ מאוד להבדיל את עצמו מחלקים מסוימים מהציונות הדתית וזו זכותו המלאה. הבעיה מתחילה כאשר הצורך להבדיל את עצמו הופך במהרה לאובססיה בלתי ניתנת לשליטה כאשר מולבשת עליה כביכול אידיאולוגיה של כאילו מרדנות וחתרנות. לרוב התוצאה מביכה.
כלומר, לצאת נגד תחלואי המגזר הדתי וכשלים מוסריים וחברתיים בתוך הציונות הדתית זה צעד מבורך ביותר למרות הכעס שזה מעורר בתחילה (ובדרך כלל קשה לנו לקבל ביקורת). אבל דאום מאבד שליטה בשלב מסוים. הספר המביך מאוד שלו "אלהים לא מרשה" לוקח אותך ממקום של ביקורת ראויה, חשובה ומועילה אל עולמות הזויים ומוטרפים שבשבילם נוצר הטיפול הפסיכולוגי. לא סתם אמר ירון לונדון שהחשפנות וההתערטלות של דאום בספרו היא כל כך גדולה שטוב היה אם הסופר הצעיר (והמיוסר כל כך) היה שומר כמה מן החשיפות לעצמו.
במוסף שבת כתב דאום שהוא קיבל מייל ממקורב לרב מלמד שאמר שמזל שאביו נפטר והוא לא רואה "איזה פרא אדם יצא ממנו". כמה נוראים האנשים האלה בסביבתו של הרב מלמד! משוגעים וקיצונים! אבל דאום שלנו.. דאום שלנו הוא כל כך מסכן, בואו נרחם ביחד על חנוך דאום הצעיר והמיוסר שלמזלו הרע גדל אצל האינדיאנים מעבר להרי החושך. עכשיו כולנו יחד בחיבוק וירטואלי: אוהבים אותך חנוך, אוהבים אותך.
אז כמו שאמרתי בהתחלה לא ידעתי מה לעשות עם העיתון של ידיעות והטור של חנוך דאום. המנחוס החל להשתלט על כל חלקה טובה בגבעה המקפיאה באמצע שום מקום. לפתע נפתרה הבעיה. חברי היקר ניגש אלי בריצה מטורפת כולו נוטף זיעה "אחינו, נגמר לנו הנייר טואלט! יש לך משהו?". תלשתי את התמונה של הרב מלמד מהטור של דאום והגשתי לידידי הוותיק. "קח אחינו, תהנה".
רשומות
מסכים כי מדובר באישיות שפלה שמשתמשת לא פעם בגסויות המביישות את הכיפה ש על ראשו. אבל לכתוב "ליכך את פנכתו" במקום ליחך - זה כבר מוגזם.
השבמחקאע"פ שלא מסכים בכלל עם הגישה של הרב מלמד וחושב שהוא מוביל רק למחלוקת ולאסון - הטור של דאום לא ענייני.
השבמחקהיה עצוב לקרוא את ההכפשות האלו.
מי בעד להקים קבוצה בפייסבוק: "גם אני לא סובל את חנוך דאום"....?
השבמחקדאום בסך הכל אומר את מה שאחרים חושבים, גם אם השפה שלו קצת וולגרית.
השבמחקהרב מלמד הוא כמו ילד שמתעקש לחורר חור בספינה שכולנו שטים בה, רק שאף אחד לא מעיז להגיד לו את זה.
דאום כבר מרגיש משוחרר כי כולם יודעים שאינו דתי, ויכול לומר לרב מלמד את מה שרוב בוגרי ורבני ההסדר מרגישים.
רק לא ברור למה שאר בוגרי ההסדר לא אומרים לו את זה
השבמחקבינתיים קיצונים כמו הרב מלמד יגררו את ישיבות ההסדר לאסון, ובמקום להתנגד להם אף אחד לא מצייץ.
השבמחקהאמת שקצת הרסת בסוף עם הסיום. "התמונה של הרב מלמד" לא כ"כ משקפת את הרעיון שהבעת, היה צריך להיות כל הטור
השבמחק