הידד במעלה
אחרי עשרים שנה, את עוד מנגנת, גיטרה ישנה את עוד מתכוונת, מבין המיתרים לטוב שבשירים - עוד לא נכתב. עוד אותו הצליל עוד אותו הטעם.. שמור כמו יין יין טוב... כן, בית הספר לקולנוע מעלה כבר בן 20. עינת ברזילי במעריב עם סקירה היסטורית על העליות והירידות החגיגות והנפילות. אמילי עמרוסי שומעת את כנפי ההיסטוריה בישראל היום, לא פחות. שבוע שעבר היו גם סרטי הגמר של מעלה. פרס החוויה היהודית (תודו שזה חתיכת שם!): למרים אדלר על סרטה "שירה". פרס חברתי ערכי: יוסף נובל "שומר הברית". פרס ציוני ישראלי: "פרלמנט ארוחת בוקר" גולן רייז. פרס חבר השופטים: אליאב מייסון "אבא ציפור". הסרט הטוב ביותר "71 מטר מרובע" אלירן מלכא. פרס עריכה: נילי ברוייר. פרס צילום: אלי זינגר. פרס הקלטת קול: אלון אהרון.ולא , לא כל הסרטים על הומואים דתיים.
רדיו ישראל: שששששש
מה קורה שם? מי נמצא שם? מתי עולים? יום שישי? - אולי.. לא יודעים. שקט, סודיות. ניסיתי לחלץ קצת צימוקים.. מה הולך להיות ברדיו החדש הבא עלינו לטובה.. דממת אלחוט..? מה החשש? - "שהסמולנים לא ידפקו ת'עסק".... טוב, בינתיים אומרים לנו לחכות בסבלנות.. בכיפה קצת מרחרחים בעניין (אפרת רוט הלוי)...חנוך דאום הכול אישי
חנוך דאום על עוזי ארד "האיש מסוכן לישראל. האיש ניחן במוגבלות רגשית בולטת. נטייה מדאיגה להתפרצויות. סף גירוי נמוך. רגזנות כרונית ועיסוק אובססיבי למדי בדימוי העצמי" (כך מחבר הספר אלוהים לא מרשה...). בקיצור, חנוך דאום הוא לא עיתונאי.ועוד משהו הוא כותב, "כידוע לקוראי טור זה אינני ממבקריו של ראש הממשלה". בודאי שלא. אתה הרי החבר שלו. עיתונאי-חבר. בעצם סתם חבר.
ערוץ 7 נו באמת...
מעריב סותם את הפה לטוקבקיסטים? צועקת כותרת באתר ערוץ 7 על צנזורת הטוקבקים של אתר NRG. מעריב כידוע פרסם שני עמודים גדולים מאוד בשבת כנגד "הביביתון" עיתון ישראל היום כלשונם (בן כספית כתב מגילות.. מגילות! חפרפרת שכמותו) והמאמרים פורסמו באתר העיתון. הטוקבקיסטים מחו נמרצות ומעריב צינזרו. והנה ערוץ 7 קופץ כנשוך נחש (דלית הלוי) איך יכול להיות? מה זה? צנזורה? במדינת ישראל? סתימת פיות! אז התשובה היא כן! צנזורה! כמו שערוץ 7 מצנזר מאמרים שלא לרוחו..(עיינו פרשת אמירה דור/שושי גרינפילד). ועוד נקודה חשובה: אנא תנו קרדיט למי שחשף את העניין. למיטב הבנתי, ולווט אנדרגראונד פרסמה את עניין צנזורת הטוקבקים ראשונה.שאול יהלום, הישבן, האסלה והסיקור..
אילן מציק, מעריב, מתאר את פציעתו של שאול יהלום בכזאת דרמטיות כאילו מדובר בפיגוע (יש עדי ראייה ומתנדב ממד"א שמתאר מה היה שם) ובכלל כל העיקצוצים שנשלחים בכתבה מאוד ברורים ועדיין, גם אחרי התיקון, אפשר לחוש בהם: ציטוטים: "יהלום החליק מסיבה לא ברורה" - הוא באמבטיה לכל הרוחות! רטוב שם!.."כתוצאה מהנפילה נשברה האסלה" - ומיד עולה בראש השאלה איך אפשר לשבור אסלה... ומציק כאילו רומז אם אתה קרנף אתה יכול לשבור... "הוא איבד לפחות שני ליטר דם" - כל כך עסיסי הפרט הזה.. "החדרנו לו כמויות גדולות של נוזלים" הכול גדול בכתבה הזאת...ועוד אחרי זה הם פרסמו התנצלות..
וסתם שאלה שכולנו שואלים: עורך מדור יהדות, יצחק טסלר, מה קשורה הפציעה בישבן של שאול יהלום למדור יהדות? יש הרבה ישבנים שנפצעים בישראל רק הישבן של שאול מקבל כתבה במדור! האם הישבן של שאול אדום יותר?..הא...????
דתילי, לעומת זאת, טיפלו בישבן של שאול בעדינות וברוך כיאה למפדלניקים הרואים מפדלניק בצרה (שאול יהלום נפצע באורח בינוני - כל כך סטרילי). אבל גם הם הלכו קצת רחוק. הם החליטו לספר לנו כמה ילדים יש לשאול יהלום, מה הוא עשה בעבר, ומה קורה איתו היום.. ואני אומר חבר'ה! הוא עוד לא מת! חדל! הוא רק נפל על האסלה שבר אותה ונחתך כתוצאה מזה. זהו.
שאול, אני שברתי הרבה דברים בחיים שלי ובכל זאת לא הגעתי ל-NRG יהדות. זה בגלל שאני ירוק?
נקודה.
חגי סגל בפרץ נוסטלגי על עיתון נקודה והשינוי מצד הציבור הדתי לאומי לעולם התקשורת. (נשתדל בלי נדר לסרוק את המאמר).
ולדומריסקי!
הנה תגובה שקיבלתי למייל שלי מחיים ולדומירסקי לגבי אותו פרק בסרוגים שמסתבר שגם הוא ראה אותו ולא חש בטוב..:"ראיתי גם את הפרק האווילי הזה בסרוגים. איזה עומק! איזה צער היה בעיניו של נתי - 'הוא לא הספיק'... בוווועעעעעעעעעעעעע
גם אם..
אני אהיה במילואים...
בעמדה מבודדת...
בלי קליטה לסלולרי....
בלי ספר
(וכמובן ללא מחבלים)
ומישהו יביא לי את כל העונה השניה של סרוגים...
אני אעדיף להמציא לוח סודוקו ולפתור אותו בעצמי (ואני שונא סודוקו) מאשר לראות את ה:בוווווועעעעעעעעעעעעעעעעעע
זה היה חיים ולדומירסקי
רשומות
מעלה :
השבמחקכל ההתלהבות שנשפכת מהכותבים הדתיים בלי מילת ביקורת על התכנים והסגנון מעלים ריח של שוחד סמוי .
הפרסים האלה- האם ניתן להבין שבמעלה כדי לא להעליב אף אחד כולם מקבלים פרס גם אם כולל כותרת טיפשית .
פעם ראשונה שיוצא לי ממש לקרוא את הבלוג. היה מעניין. לא ממש בטוח שחנוך דאום הוא לא עיתונאי. יש כל מיני סוגים של עיתונאים, והכנות המשתלחת שלו לא בהרכח שוללת ממנו את התואר עיתונאי.
השבמחקמי שאכן אינה עיתונאית, או כבר אינה עיתונאית, היא עינת ברזילי שפירסמה את אותה רשימת הלל למעלה שהוזכרה כאן, למרות שהיא עובדת במעלה כבר כמה חודשים... כמובן שהעניין לא הוזכר בשום הערה של "גילוי נאות". אז אם כבר "בלוג זה יעודו לבקר את התקשורת הדתית לאומית" - אולי כדאי לבקר את חוסר האינטגריטי הבוטה הזה.
ואגב, אם כבר צנזורת טוקבקים - ככל שידוע לי, היה יותר מטוקבק מעוצבן אחד שנשלח בעניין, ובטח היו עוד שלא יידועים לי, והם צונזרו כולם.
אני לא מצנזר טוקבקים אלא אם כן זה נמוך גס מלוכלך וכו'. מי שמשום מה לא מצליח לטקבק אפשר לשלוח במייל ואני אשתדל לפרסם. dosswatch@gmail.com
השבמחקלגבי 1 לא הבנתי את השוחד הסמוי..
חלילה. לא התכוונתי שאתה צינזרת טוקבקים. הטוקבקים שהתייחסו לעניין הגילוי הנאות בנוגע לכותבת המאמר על מעלה צונזרו על ידי
השבמחקNRG יהדות
נראה שהתגובות בכ״ז נותרו ״באינטרנט״, והייתי מדביק כאן את הקישור, אם רק היה אפשר (משום מה זה חסום בבלוג הזה).
השבמחקמעלה שוכחים שמה שחשוב זה לא הטפיחה לעצמם על השכם אלא לצאת לשוק ולהתפרנס מזה. למרות שמעלה קיים כמעט כמו סם שפיגל כמות הבוגרים שהוציא מעלה ועובדים בתעשיה עומד על שניים וחצי (אם כוללים את הנצבים בסרוגים) ואילו סם שפיגל כבש את ענף בכל תחום שהוא : צילום, ארט, בימוי, דקומנטרי, טלוויזיה, פרסומות סאונד אין תחום שסם שפיגל לא שלח לשם נציגים שלו. ואילו מעלה ?
השבמחקמה הוא עשה בזמן הזה?
ולחשוב שאת מעלה הקימו כדי שהאוכלוסיה הדתית תוכל לראות סרטים עם שמירה על כללי ההלכה אז היום אחרי 20 שנים ומנהל חילוני אחד מעלה ואמלי ערוסי מתפארים בזה שרואים מיניות מכל פינה בסנמטק ירושלים והכל תוצרת מעלה.
כל מי שיש לו פינה בעיתון נידח חייב לשבח את מעלה ובתמורה לזה הוא זוכה ב?
השבמחקכרטיס חינם לסינמטק ירושלים !
הם משבחים את מעלה ומעלה מעסיק אותם במשרות עם כותרות הזויות . והכל על חשבונו של הציבור הדתי שחושב שהוא מקבל ביקורת נטרלית.
אמילי ערוסי מעכשיו הופכת להיות יועצת מעלה לענייני עיתונים , תגיע יום בשבוע למשרד הבקומת העץ המתנדנת במעלה ותדאג שבלוח המחיק יהיו גירים.
עינת ברזילי תקבל להיות אחראית כיבוד ובמבה ביי עיון שמעלה מאגן לבנות שרות לאומי .
במקום שמעלה ישקיעו בסרטים איכותיים את היצרתיות שלהם הם ממציאים שמות הזויים לפרסים ולתפקידים מוזרים יותר.
אחד הפוסטים הטובים שלך.
השבמחקדאום עיתונאי אע"פ שההשתלחויות שלו לאחרונה לא מוסיפות לו כבוד מיותר.
גם אתה טיפלת בשאול יהלום בצורה בוטה.
השבמחקהביטוי הספציפי הזה היה לחלוטין מיותר.
הקטע הזה בסרוגים באמת אווילי,
ובמיוחד אחרי שהייתי בפרמיירה של העונה השניה-
אני מבינה כמה השקפת העולם של היוצרים מתחככת
בשלי בלא- מעט נקודות (ובשפה ברורה יותר- אני לא
מסכימה איתם בכלל, בכלל, על הרבה דברים שהם עושים),
אבל מה לעשות שזו אכן דרמה טובה.
ליואב ספיר - אילו תגובות בכל זאת נותרו באינטרנט? זה לא היה ברור.
השבמחקואגב, האם גם אמילי עמרוסי עובדת במעלה? ובנוגע לעינת, לא הבנתי אם זה היה בצחוק, נדמה לי שהתפקיד שלה הוא רכזת פרויקטים. מלבד התפקידים הללו, אגב, יש שם ארבעה אנשים במשרות ניהוליות, אלה הם כנראה הצמצומים שנטע אריאל מדברת עליהם.
וטסלר ממשיך לצנזר את הטוקבקים שמתייחסים לכך שעינת הכותבת עובדת במעלה... נחמד, לא?
ואם להגיד בכל זאת מילה חיובית אחת, לאנונימי שהתייחס למנהל החילוני האחד (וכנראה הכוונה למנהל האקדמי). אני לא יודעת למי כיוונת, בינתיים היו שניים. וזו דווקא הייתה הערה קצת לא הוגנת כי ירון בלוך היה מי ששימר את האנושיות במעלה. אם להיות ביה"ס דתי זה מחייב גם יחס אחר וערכים - כמו שנטע אריאל אוהבת להגיד בטקסי הגמר - הם היו בזכות המנהל החילוני הראשון. נכון, המשפט הזה נוסח בזמן עבר.
לאנונימי הראשון.
השבמחקלמרות שאתה אנונימי לחלוטין, אתה כנראה מעורה מאוד בחיי, והם לגמרי אינם אנונימיים עבורך. אז אני לא אענה לך, אלא למי שקורא אותך ואולי חושב שיש ממש בדבריך. אכן עבדתי במעלה מספר חודשים, בחצי משרה. כמחליפה של מי שיצאה לחופשת לידה וכבר הספיקה לשוב ממנה, ואיני עובדת שם עוד. למרות הכתבה המפרגנת בתרבות מעריב. ומה בכך? כתבתי על מעלה גם ככותבת בנרג, ואני מקווה שעוד אכתוב בעתיד. המקום ותוצריו מסקרנים אותי והם לדעתי, עניין לענות בו.
אני מבינה שהיו "טוקבקים מעוצבנים" על כך, חבל שהם הוסרו. אבל אישית, אני תוהה, האם יותר בוער לקוראים הדתיים לדון במי עבד איפה, מאשר בנושא עצמו? יהדות וקולנוע, הלכה וסרטים, מעלה: הצלחה אמנותית או כישלון חינוכי?
אם כן, חבל. לגבי ההצעה של אנונימי אחר שאהיה אחראית במבה, אני מחפשת עבודה כרגע, וגורסת שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל שואלת בכנות: עד כמה קנאה יכולה להעביר אנשים על דעתם? שנים של פרוייקטים בנרג יהדות על קצינים מצטיינים בצה"ל, על חוזרים בתשובה, על חירות לפי אסא כשר, הרב נבון, הרב סבתו, ונדב העצני. פרוייקטים על "מדינה יהודית דמוקרטית" האם הנוסחה הצליחה? עם אשר כהן, עם חיים באר, עם נדב העצני. ראיונות עם אברהם פריד במעריב, כתבות על מסורבות גט, על נשים דתיות שרות, פינות פרשות שבוע אצל בו כספית, טורי וכתבות תרבות מפרגנות במקור ראשון, ומישהו עדיין מחפש את המקום האישי, של השוחד?
של האינטרס?
אי אפשר להגיד פעם, תודה? על כתיבה טובה? על הבאה למודעות את העניין הדתי, היהודי, האנתרופולוגי? לא תמיד בזווית הנכונה לטעם של אנונימי כזה או אחר?
חבל עליכם. ככה לא תהיו אנשים מאושרים לעולם. רק נדיבות היא ערובה לאושר.