רועי שרון שוב הביא אותה; מעריב מקדם את ספרו של הרב שפירא; וכמה הצעות בפורומים להתמודד עם עיתונאי מ"שלנו"..

רועי שרון, אחד הכתבים המוכשרים ביותר בזירה העיתונאית הביא סיפור חם ישר מהתנור ובדיוק בזמן הנכון מבחינת מעריב. אין ספק, לבן אדם יש חוש לסנסציות. קודם זה היה החייל יצחק אוביץ שביקש לא לפדותו מהשבי תמורת שחרור מחבלים ועכשיו הרב המתיר לחסל גוים וערבים ככל יכולתך!. מאיפה שרון מוצא אותם לכל הרוחות...?

אבל העיתוי של שרון הוא זה שהופך את סיפור הרב שפירא לכותרת נוצצת וצועקת. שבוע אחר "הטייטל", שבוע אחרי יצחק רבין פשוט מושלם דוז פוואה.

מעריב אפילו התגייסו לעשות פולו אפ ולהמשיך ולחפור במורסה. מה אומר השר-הרב-הפרופ' הרשקוביץ? והאם יש רבנים שלא מגנים? וכמובן המשפט הנהדר: "מבוכה בציונות הדתית" (-לגבי זה אני לא בטוח), ח"כ אורבך מציע לרב הקטלני לאהוב קצת יותר יהודים מאשר לחסל גוים/ערבים. וגייסו את יצחק טסלר מהאינטרנט. בקיצור, שישו ושימחו.

לאור החשיפה הגדולה והרעשנית אתר האינטרנט העין השביעית ביקש משאר כלי התקשורת להוריד את חיצי התחרות ולעסוק בסוגיה גם אם מעריב היה זה שחשף אותה לראשונה. אחרי הכול רב מתנחל שקורא להרוג ערבים מה יותר חשוב (טוב) מזה?

כך כותב אורן פריסקו מהעין השביעית:

"כדאי לקרוא את כתבתו של שרון במלואה כדי להבין עד כמה קרובה תפיסת העולם של רבני הימין הקיצוני בישראל לאופן שבו תוארו חיילי צה"ל בסדרת הטלוויזיה הטורקית שחוללה משבר בין ירושלים לאנקרה. הדרמטיזציה הבדיונית של הטורקים הפכה לסערה רבתי באמצעי התקשורת הישראליים, ובין היתר הובילה לקריאות להחרמת המדינה. הספר המתיר הריגת גויים מהווה סכנה גדולה פי כמה לתדמיתה של מדינת ישראל, ראשית, מפני שאינו בדיוני. יש לקוות כי כלי התקשורת ימחלו הפעם על כבודם, יתעלמו מהעובדה שהפרסום הראשוני לא הופיע אצלם, ויעניקו סיקור המשך בולט לסיפור החשוב של שרון ו"מעריב", כדי להותירו בדיון הציבורי, כדי להוקיע ולגנות את ההיגיון שבבסיס הספר."

שתי תופעות מעניינות אחרי הפרסום:

1. הספר נמכר יותר. בחור בשם ליאור זברג מישיבת עוד יוסף חי מפרסם תחת כל עץ רענן את ספרו של רבו. מי שממש רוצה את הספר יגוגל את הבחור יש טלפון וגם אימייל (של וואלה... לא ברור אבל כנראה שוואלה לא מפריע לו כרגע..). אגב, התקשרתי אליו והוא התעצבן עלי מאוד ששאלתי שאלות מסביב. לכן לקנות וללכת הבייתה!

2. קריאות בפורומים להחרים את רועי שרון. אני מביא כמה ציטוטים מעניינים...:

"להחרים את רועי שרון ממעריב", כותב בחרון אף המשתמש "שונא", "הוא יעני דתי, ויעני ימני, אבל בכל הכתבות שלו הוא מכלכך על מתנחלים ועל מאחזים... ובגלל שכולם מדברים איתו כי הוא משחק אותה שהוא משלנו, הוא יודע דברים, ואז מפיץ אותם בצורה מלוכלכת כמו על הספר ועוד כתבות.."

בתגובה אומר "לועס גת" שנשמע ממש כמו עיתונאי: "אתה נותן לו יותר מדי קרדיט. עיתונאי מביא דיווח. ההחלטה איזו כתבה תהיה בעמוד הראשי ובאיזה טון וגוון וצבע תהיה הכותרת שייכת לעורך".

"רכס רמת מגרון" מסכם יפה את הדיון. לדעתי.

"מה שכן:
ערב לפני שהכתבה פורסמה שוחחתי עם אותו 'תושב אחד היישובים ביש"ע' שהתנער בסוף הכתבה מאחריות ומהזדהות עם הרב איציק ועמדותיו. הוא התעצבן מאד שהספר הגיע לרועי, וחזה מראש שהולך להיות בלאגן גדול. סיפרתי אחר כך למישהו על הכתבה שרועי רוקח למעריב, והוא אמר- 'מה? אבל רועי הוא חבר של איתי זר, וחבר של מאיר ברטלר, והוא בעצמו מתנחל, והוא מת על נוער הגבעות- הוא בחיים לא יכתוב כתבת שטנה שכזו'.

אז אנחנו צריכים לזכור ולשנן שוב ושוב-
רועי שרון הוא אולי אדם הגון, וחבר טוב של ילדים מחוות גלעד.
א ב ל -
הוא גם עיתונאי, וכמו כל אדם ממוצע, הרבה לפני שהוא מחשיב את החברויות הבלתי תלויות הללו שלו- הוא רוצה לעשות עבודה טובה ולהכניס הרבה כסף הביתה, גם אם זה אומר לעשות כתבת אימה על הרב איציק, או על חוות גלעד או על שבות עמי. הבחור נפל פה על אייטם תקשורתי מוצלח, בעיתוי מצוין של תפיסת מחבל יהודי- והוא עט על הפגר, בדיוק כפי שצפינו שיעשה.

לדעתי, יש כאן מסקנה כללית שאפשר להסיק מהמקרה הנ"ל:
- עיתונאים הם לא מייחצנים שלנו. הם קודם כל דואגים לכיס ולשם שלהם, ובצדק. אולי הם נחמדים וחביבים, אבל תמיד צריך להזהר, ומה שעלול להתפרש לשני צדדים- עדיף שלא ייאמר כלל. ולפני שאנחנו רצים לפרסם משהו, כדאי לשקול אותו כמה וכמה פעמים. תקשורת זה לא צחוק, ומטרת העל שלנו היא לא ליצור פרסום- שהרי כך [כמו לדוגמא במקרה זה] יצא שכרנו בהפסד גדול מאד. וחבל."